חגיגה דף כג. א
הרוצה לשאת סנדל הזב ואת הקודש או את התרומה, האם מותר, ומה הדין בדיעבד?
במה מיירי | עבר ונשא | ||
לעקביא, משנתינו | רק בקודש אסור | לר' אילא | טמא |
לרבנן [1] | גם בתרומה אסור | לר' זירא | טהור |
שפופרת שחתכה לצורך חטאת [2], מה יעשה?
כשחתכה עם הארץ | כשחתכה חבר | |
לר' אליעזר | טובלה מיד | יטביל מיד - מחשש צינורא דעם הארץ [3] |
לר' יהושע | טובלה מיד | יטמא ויטביל |
[1] נחלקו האם כשגזרו חכמים משום מעשה שהיה, הוא בדיוק באותו אופן וענין כמעשה שהיה או גם במקרה דומה. וכגון מה שגזרו במעשה שהיה שהעבירו בירדן מי חטאת בספינה ונמצא כזית של מת שתחוב בקרקעית הספינה, ונחלקו האם גזרו דוקא באופן זה או בכל האופנים הדומים לזה. וכן כאן היה מעשה שאחד הוליך חבית של יין לנסכים (קודש) ונפסקה רצועה של סנדלו (והיה מדרס הזב) ונטלה והניחה ע"פ חבית, וגם בזה נחלקו האם מה שאסור מחמת מעשה הוא רק כמעשה שהיה או בכל אופן הדומה.
[2] היו לוקחים קנה מעץ וחותכים אותו וחוקקים אותו בפנים עד שיהיה ראוי לבית קיבול, ואז נותנים בו אפר פרה אדומה.
[3] אף שודאי נזהר החבר שמרגע שגמר את השפופרת שלא יטוף עליה מרוק של עם הארץ, מ"מ יש לחשוש שמא נטף עליה רוק של עם הארץ קודם שגמרה ונשאר רוק לח עליה - ומשנגמר הכלי הוא מטמא אותו.