[1] כן פירש"י (בד"ה ה"ג), דחייב על כל חלק מהמספרים משום כי נפש וכו'.

[2] כתבו התוס' (בד"ה ותניא), דממ"נ יש לחייב לרב הונא בחבל זוג של ספרים או אחת או שלוש [אבל לא שתים], דאם ילפינן שתי לאוים לשתי חלקי המספרים אחד מרכב ואחד מריחים, א"כ יש לנו ללמוד גם לאו שלישי דכי נפש לחייבו שלוש. ואם לא ילפינן מריחים ורכב אלא רק מכי נפש, אין לנו לחייבו במספרים אלא אחד - כמו שבריחים ורכב אינו חייב מחמת כי נפש אלא אחד על שניהם.

[3] כך אמר אביי לההוא גברא שמשכן סכינא דאשכבתא - שהוא כלי שעושה אוכל נפש, שצריך להחזירו - כי אסור למשכן כלי כזה. וגם צריך לעמוד בדין על החוב (אם יודה לו או שיוכל להביא עדים), ולא יקבל את דמי החוב ממילא במגו שהיה יכול לומר שהכלי הזה שלו שלקחו ממנו, דכיון שהוא כלי העשוי להשאיל ולהשכיר, אין זה מגו טוב, כיון שלא היה נאמן לומר שקנאו.

[4] בהו"א הבינה הגמ' בדברי רבא דס"ל שכל שאין עדים שמשכנו יש לו מגו דלקוח בידו אפי' בדבר העשוי להשאיל ולהשכיר. והקשתה על זה, הרי מצינו שרבא בעצמו הוציא דברים כאלה שרגילים להשאיל ולהשכיר אפי' מיתומים.

[5] ומה שאמר רבא שלא צריך לקום בדין בסכינא דאשכבתא הוא משום דכיון שיכול להפגם לא משאילים אותו, אבל בדברים העשויים להשאיל הוא מודה. וראה רמב"ם (פ"ח מטעון ונטען הל' י').

[6] והיינו באופן שאומר איני יודע על הכל, ואינו מודה לו אפי' במקצת מהאבנים, דאם מודה במקצת זהו עסק שבועה של מודה במקצת, ולכך על מה שאינו יודע מתוך שלא יכול להשבע משלם.

[7] וישבע השני שבועת היסת שאינו יודע - ואז יפטר, (רש"י ד"ה פטור מלשלם).

[8] הקשו התוס' (בד"ה לימא) הא טעמם של רב נחמן ורב יהודה שאין ברי עדיף - משום דאוקי ממונא בחזקת מריה, וכאן הרי העמידה הגמ' שאף אחד לא מוחזק באבנים, וא"כ בכה"ג יודו רב נחמן ורב יהודה - דברי עדיף. ותירצו, דמ"מ גם כאן חשוב אותו שאומר איני יודע מוחזק בחצי האבנים דהא כו"ע יודעים שחצי היה שלו. עוד תירצו, דכל ממון המוטל בספק חשוב ששניהם מוחזקים בו.

[9] פי', אם נפלו מאתים אבנים, והוא מכיר חמשים שלמות שהם שלו, יטול חברו כנגדם חמשים שבורות, ובשאר המאה האבנים שנשארו יחלקו שוה בשוה.

[10] פי', אם נפלו מאתים אבנים ויש בתוכם מאה חמשים אבנים שלמות והוא מכיר מתוכם חמשים - נוטל חמשים - וחברו נוטל כנגדם חמשים שלמות אחרות, ובשאר חולקים בשוה. והרווח שיש למכיר אבניו, שאם היה מכיר באבניו שהם רחבות יותר נוטלם, וחברו נוטל הקנטות. אי נמי שהיה מכיר באבניו שהם מטיט משובח יותר, נוטל אותם וחברו נוטל את הפחות טובות.

[11] ומה שהפסיד מקום הנחת תשמיש כלי אחד - יתן לו בעה"ב להניחו בביתו. דאדם יכול לדור חציו למטה וחציו למעלה.