[1] לקמן בגמ' בעמוד ב' יתבאר במה נחלקו ר' יהודה ור' שמעון.

[2] לעיל מבואר בברייתא דס"ל לר' מאיר שצריך להחזיר את הגיזות ואת הולדות של הבהמה שהשביחה. והסתפקה הגמ' האם טעמו של ר' מאיר משום שסבר ששינוי במקומו עומד ולא קונה, ולכן צריך להחזיר את הגיזות ואת הולדות, או הטעם משום שר' מאיר קונס לגזלן. ונפ"מ להיכא שכחשה, שאם נאמר ששינוי במקומו עומד - יכול הגזלן להחזיר את הבהמה כמות שהיא, אבל אם נאמר שבעלמא שינוי קונה ורק היכא שהשביחה קנס, ממילא היכא שכחשה ישלם כשעת הגזילה.

[3] הסיקה הגמ' שר' מאיר סובר בעלמא ששינוי קונה, ולכן בבהמה והוכחשה משלם כשעת הגזילה. ולגבי השביחה הטעם שמשלם אותה ואת גיזותיה וולדותיה, משום דקניס ר' מאיר לגזלן.

[4] רש"י מפרש כגון שמכרה הגנב ללוקח, והלוקח גזז את גיזותיה או שהשביחה בידו, שהוא שוגג בדבר ובזה האיבעיא אי קנס ר' מאיר שוגג כמו במזיד.

[5] פי', אם לא גזז את השבח שעל הבהמה אלא נשאר עליה

[6] ולא כמו היכא שגזז את הגיזות שבזה הדין שלא מחזיר אותם בעצמם אלא רק שוים שהיה בשעת הגזילה.

[7] ס"ל ששינוי קונה גם היכא שלא גזז את הצמר ומחזיר כמה ששווה הבהמה בשעת הגזילה, בלא השבח שהשביח אצלו. וזה שאמר שרואים אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף משעת הגזילה ולא משלם יותר.

[8] רב פפא חולק על דברי רב זביד שאמר שאליבא דר' יהודה שבח שע"ג גזילה דגזלן הוי, ולכן העמיד את מחלוקתם בענין אחר.

[9] דכיון שגם חלק הבעלים השביח, לכן אין לגזלן ליטול את הכל.