[1] כי מבואר שכל הטעם שצריכים להחזיר מפני כבוד אביהם, וכבוד אביהם שייך רק ב"עושה מעשה עמך", אבל אם אינו עושה מעשה עמך לא. וא"ת אם עשה תשובה - בודאי כבר לא נמצא הדבר אצלו. ותירצה הגמ', שמיירי שלא הספיק להחזיר עד שמת.

[2] אבל אם בא לצאת ידי שמים מבואר בהמשך הסוגיא שמקבלים.

[3] . הקשו התוס' (בד"ה אי), למה לא תירצה הגמ' לעיל על השאלה "מאי בעי גביה", שכגון שעשה תשובה ולא רצו לקבל ממנו משום תקנת רבי, ותירצו שאם רצה להחזיר ולא קיבלו ממנו א"כ גם בניו אינם צריכים להחזיר, דשוב אין גנאי. ועוד תירצו, שבדבר המסוים אין את התקנה של רבי ומקבלים ממנו. ובתירוץ שלישי תירצו, דמאי בעי גביה, דהוא היה צריך לחוש לכבודו ולמוכרו או או להוציא מתחת ידו, ומדהוא בעצמו לא חש לכבודו אין בניו חייבים.