[1] כלומר, יכול לומר מלא כלי זה אפי' שהוא יודע את מידתו, אולם כלי שהרגילות להשתמש בו למדה אסור לומר לו למלאותו.

[2] דהיינו כלי העומד להחליף את הכלי הראשון, שאם ישבר הראשון ישתמש בשני מותר, כי סוף סוף עדיין לא מדד בו.

[3] אכן בזמן הזה אסור למדוד, דדוקא בימיהן שהיו מפרישין חלה אחת מכ"ד שייך לומר דמותר משום עין יפה אבל אנו שאין מפרישים כי אם מעט אפי' מעיסה מרובה ואותו מועט לא נאכל אלא נשרף - לא שייך להתיר למדוד.

[4] ותני תנא קמיה דרבינא שיעשה כן ביד ולא בנפה, ואמר לו שכ"ש שאסור דמיחזי כבורר - דכן הדרך להוציאם ביד, אבל אם מוציא אותם בנפה מותר, כיון שאין כאן מרקד דהרי נראה שהכל יוצא דאין כאן סובין.

[5] וכך דרש רבא בר רב הונא זוטי, וכן פשוט היה לרב נחמן, וגם רב יוסף הורה לאשתו הכי.

[6] ואין טירחא בדבר, וגם ניכר לכל שכבר הוא קמח מנופה.

[7] פירש"י דהיינו לנפות את הקמח אחורי השולחן. וכתבו התוס' (בד"ה אגבא) שאפשר לפרש על גב השולחן ממש, וחשוב שינוי דהדרך לנפות לתוך קדירה ולא על השולחן. עוד כתבו, דאין להתיר תחילת הרקדה ע"י שינוי, ורק לנפות פעם שניה התירו. אכן רשב"ם התיר גם בפעם ראשונה, ויש לסמוך עליו להתיר לשפחה נכרית.