בכורות דף כא: א
מה דין להקדיש מחוסר זמן (דהיינו תוך ח' ימים מהלידה) בקדשים דלהלן?
בבכור | במעשר | בקדשים | |
לר"ש בן יהודה משום ר"ש | מאיליו קדוש משנולד |
נכנס לדיר להתעשר ומתקדש | אי אפשר להקדישם |
לרבנן | אין נכנס לדיר להתעשר |
מה הם הד' דברים שמצינו ששוה מעשר לבכור, ומה הם הד' דברים שמצינו ששוה לקדשים?
שוה מעשר לבכור | שוה מעשר לקדשים | |
א. | שניהם אינם נגאלים - נפדים - אפי' במומן | שניהם פשוטים ואינם בכורים |
ב. | אף שיש להם מום הם בקדושתן [1] | נוהגים אפי' בנקבות ולא כבכור שרק בזכר |
ג. | שניהם אין תמורתן קריבה ע"ג המזבח | צריכים להקדישן ולא כבכור שקדוש מאליו |
ד. | כשנפל בהם מום הם נאכלים, בכור לכהן ומעשר לבעלים |
אינם ממתנות כהונה, ואילו בכור כן |
הלוקח עז מישראל וילדה אחר שנתה, מה דין הוולד?
מה הדין? | מה הטעם? | |
לרב | ודאי בכור | דאם ביכרה היה הישראל משתבח [2] |
שמואל | ספק בכור | לא השתבח כי סבר שקנה האם לשחיטה |
לר' יוחנן | חולין ודאי | דאל"כ היה המוכר מזהירו שלא ילדה |
[1] דהיינו שהם קדושים קדושת הגוף אפי' שקדם מומן להקדשן, משא"כ שאר קדשים אם קדם מומם להקדשם הם רק קדושים קדושת דמים.
[2] פירש"י לפנינו שהיה משתבח שכבר בירכה - ושפטור מלתת את הוולד לכהן, ולפ"ז גוי לא היה לו להשתבח בזה, כיון שע"פ רוב אין הוא בקי בדיני ישראל, ולכן אין לנו ללמוד משתיקתו שלא ביכרה. וכן פירשו התוס' (בד"ה אישתבוחי), אלא שהם הביאו בשם רש"י שהיה משתבח שכבר ילדה ולא תסתכן עוד בלידה (עיקר הסכנה הוא בלידה ראשונה), אבל עובד כוכבים אפי' שאומר כן אין הוא נאמן דרגיל לשקר. ואפי' אם היה מסיח לפי תומו אינו נאמן מתי שיש בדבריו להשביח את מקחו.