בכורות דף כב. א

בהמה גסה שלא ביכרה ששפעה (שהטילה) חררת דם, מה הדין בדלהלן?

מה הדין ומדוע
לענין
 
בכורה
של החררת דם אינה קדושה אבל טעונה קבורה [1] לפרסם שהאם פטורה מבכורה
של הבא אחריה אינה קדושה בבכורה כי החררה פטרה את הרחם
לענין טומאה במגע ובמשא אינה מטמאת כיון שבטלה ברוב

נפל שהתחיל לצאת ממעי אמו, מאימתי הוא מטמא כדלהלן?

באדם - לענין טומאת אוהל בבהמה - לענין טומאת מגע נבלה
לר' מאיר, לר' יוחנן שיעגילו ראש כפיקה [2] של שתי שיעגילו ראש כפיקה של ערב
לר' יהודה שיעגילו ראש כפיקה של ערב שיעגילו ראש כפיקה של ערב
לר' אליעזר ב"ר צדוק משיפתח רחמה ויראו טפיפיות [3] -----

הלוקח ציר מעם הארץ ויש בו מים, מה דינו לענין טומאה וטהרה?

לטבל בו את הפת - אחר השקה ליתנו לתוך קדרה
לר' ירמיה ורב דימי ממ"נ מותר, אם רובו ציר אינו מקבל טומאה [4],
 
ואם רובו מים [5] משיקו במי מקוה וטהור
אסור דשמא רובו ציר [6]
לאביי טהור, לא אמרינן חוזר וניעור

בכורות דף כב: א

סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין - שלא הוכשרו לקבל טומאה, מה הדין?

מה דין סאה האחת מה דין שאר החולין
לר' אליעזר ירים סאה ותירקב [7] יאכלו יבשים או ילושו במי פירות, או עיסות קטנות [8]
לרבנן הסאה בטלה ולכן הכל יאכל יבש או ילוש במי פירות, או בעיסות קטנות
-------------------------------------------------

[1] ולא מצד הדין, כיון שגם אם הוא ולד זכר (והדין שבכור אסור בהנאה) מ"מ הוא בטל ברוב דם וגנינים שיש שם.

[2] פי', פקעת חוטים, ויש שני סוגים, יש של שתי שהיא פקעת קטנה, ויש של ערב שהיא פקעת יותר גדולה. [ויש עוד פקעת גדולה של סקאים - והיא אין ענינה לענין נפלים, אלא נאמרה לענין גוש הבא מבית הפרס מארץ העמים משערים אותו בהם, והוא כחותם הפרצופים שישנו בצד העליון (-הקצר) של מגופת חבית].

[3] היינו כפלים - פיקה בתוך פיקה, שרואים אותם בתוך הרחם כשהאשה כורעת ללדת (ובפרדה רואים זאת אפי' כשהיא מטילה מימיה), ושיעור זה הוא קודם שיעגילו ראש

[4] דאזלינן בתר רוב ציר - דהמים בטלים, והציר הוא רק זיעה בעלמא היוצאת מן הדגים שמולחין אותם.

[5] ובמחצה על מחצה ע' לקמן (דף כג:).

[6] וא"כ טהרתו היא מחמת שהתבטל הציר ברוב - ולא נטהר ע"י השקה כיון שהם מיעוט, ועתה ברגע שיתנו בתבשיל שיש שם מים מצא מין ומינו וניעור, היינו אף שמעט המים התבטלו בהתחלה, בכל אופן כשהם מצטרפים למים שבקדירה ורבים על הציר - חוזרים המים ונטמאים.

[7] כדין תרומה טמאה, כי אני אומר אותה סאה שנפלה היא שעלתה, ותירקב או תישרף בלא הנאה (תוד"ה תירום).

[8] פי', צריכים להאכל באופן שאינם מקבלים טומאה, או נקודים - דהיינו ביובש בלא משקין, או שיעשה מהם קליות יבשות, או שילוש במי פירות שהם אינם מקבלים טומאה, או שיעשה מהם עיסות קטנות שלא יהיה בהם שיעור של כביצה במקום אחד.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף