-------------------------------------------------

[1] אמנם נחלקו האמוראים דלהלן באיזה אופן מדברת המשנה, דלרב דימי ורב יצחק בר יוסף המשנה מדברת רק בהיתר שנפל לתוך איסור, אבל באיסור שנפל לתוך היתר - קמא קמא בטיל [אלא שנחלקו ביניהם בכמה]. ולרבין [לרש"י ותוס'] ס"ל שיין נסך שנפל לבור איסורו במשהו (אם לא שנפל שם גם קיתון של מים - כדלקמן), וא"כ הוא לומד את המשנה כפשוטה, בנפל איסור לתוך היתר.

[2] כתבו בתד"ה יין, שדוקא יין נסך ממש שנתערב ביין - במשהו, אבל סתם יינם בששים. ור"י אמר דאפי' אם תאמר שסתם יינם גם כן דינו במשהו, מ"מ סתם יינם בזמן הזה שאין בקיאים בניסוך לכו"ע הוא בששים.

[3] מבואר בתד"ה כי, דדוקא באופן שאחרי שנגמר להשפך היין נסך, יש עדיין בבור יין היתר פי ששים כדי לבטלו, דאז יש את כל החילוקים דלהלן, אולם אם אין ששים בבור לבטלו - בכל אופן לכו"ע אסור. והחידוש הוא, דאף שאמרה המשנה יין נסך במשהו, הוא דוקא היתרא לגו איסורא, אבל איסורא לגוי היתרא הוא תלוי באופנים דלהלן. [אמנם יש ראשונים שחולקים בכל זה, וס"ל שקמא קמא בטיל אפי' אם נתרבה לבסוף היין נסך על היין שבבור].

[4] עי' בתד"ה ודוקא, שכתבו, דרב דימי דאמר בחבית, התיר דוקא בחבית אבל גיגית שנפיש עמודיה יותר מחבית גם הוא מודה דלא אמרינן קמא קמא בטיל. וכן כתב גם רש"י בד"ה ראשון ראשון, שאם נפלה חבית לבור ונשברה - נאסר הכל כיון שנפל כולו כאחד.

[5] עי' רש"י ד"ה רואין את ההיתר, שכתב שפליג רבין אדרב דימי, ואשמועינן דמיא הוא דמבטל חמרא, אבל חמרא לא מבטל חמרא כלל - וכפשטות המשנה. ועי' בתד"ה רואין.

[6] לשיטת רש"י לקמן בעמ' ב' חזקיה חולק בזה, וס"ל שגם אם נפל הקיתון מים לתוך יין היתר ואח"כ נפל היין נסך - אסור, כיון שמתחבר היין נסך ליין של היתר ורבה על המים.

[7] אמנם תוס' ד"ה חזקיה, חולקים וס"ל שגם באופן שהגדיל באיסור (של פירש"י) בטל לכו"ע, ומחלוקת חזקיה ור' יוחנן היא כמחלוקת שני הלשונות של רב יהודה אמר שמואל דלעיל. וכן הוא ברא"ש סוף סי' כ"ח.

[8] הטעם שמחמירים בטבל: הנה בסוגיתנו מבואר משום דכהיתרו כך איסורו, דכמו שחטה אחת פטורת את כל הכרי, כך חטה אחת טבל אוסרת כרי שלם של חולין. אולם בתד"ה טבל הביאו מירושלמי טעם אחר, והוא דטבל הוא דבר שיש לו מתירין - שאפי' באלף לא בטיל. וביארו התוס' למה צריך לב' הטעמים.

[9] וסברתם כדברי ר' יהודה, הסובר שכל איסורים שבתורה שמין במינו במשהו.