-------------------------------------------------

[1] כן הביא רש"י בשם יש שלומדים ממשנתנו (ובתד"ה אלו מבואר שהם רבותיו של רש"י). שפירשו את משנתנו שאמרה אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא וכו' ובשר בחלב וכו', כפשוטו בטיפת חלב שנפלה לקדירת בשר. והאריך רש"י לדחות שיטתם.

[2] וכפי הכלל שייסדה הגמ', שמשנתנו מדברת רק בדברים שיש בהם את שני התנאים: דבר שבמנין ואסור בהנאה.

[3] כן כתבו תד"ה אי בתחילה, רק הוקשה להם דא"כ המעוטי דרישא לא הוי כסיפא, דברישא באמת אוסר במשהו רק לא מנוהו, ואילו בסיפא כיון שלא הוי דבר שבמנין לכך לא מנוהו בכלל.

[4] ובמסקנא פירשו, דגם כאן מיירי בדבר שאוסר במשהו אפי' שאינו דבר שבמנין, והיינו תערובת חמץ שבפסח היא במשהו, רק לא מנוהו במתניתין דאין בו את שני התנאים.

[5] דהכי אמר רבה בר אבוה, הלכה למעשה דיין נסך ביין - אסור - וזהו פסק רב. אמנם סתם יינם שאסור רק מדרבנן - מותר בהנאה - חוץ מדמי אותו יין. [אלא שיש לדון האם גם רב מודה בזה, או שזה הכרעה בין רב לשמואל].

[6] כן אמר רבא בפירוש באיכא דאמרי, שמשנתנו שאמרה שבעיא ניגוב במים ואפר, מיירי דוקא כשזפתה בלא דרכה, אבל אם גם דרכה צריך קליפה. והלישנא קמא דרבא לא פליג על זה, אלא שבא לומר חידוש אחר, שכשדרכה גוי ולא זפתה, לא בעיא ניגוב, אלא סגי בהדחה. [אמנם גם הוא מודה דמתניתין מיירי כשזפתה ולא דרכה].

[7] אמנם יש מחלוקת בפוסקים מה דין הקנקנים, האם גם להם סגי בניגוב אף שמכניסם לקיום או לא.