עבודה זרה דף ע"ד ע"א

באיזה אופנים אמרינן שבשר בחלב אוסר במשהו?

בחתיכת בשר שנתבשלה בחלב בנותן טעם ונתערבה באלף חתיכות טי0ת חלב שנפלה לקדירת בשר
לשיטת רש"י אוסר במשהו אוסר בנותן טעם
לשיטת רבותיו של רש"י אוסר במשהו אוסר במשהו [1]

דברים דלהלן, האם אוסרים במשהו, או בנותן טעם, והאם מונים להם במשנה. [תד"ה למעוטי, ותד"ה אי].

דבר שאסור בהנאה דבר שאינו אסור בהנאה
דבר שבמנין אוסר במשהו ומנוהו במשנתנו אוסר במשהו אמנם לא מנוהו [2]
דבר שאינו במנין להו"א בתוס': בנותן טעם ולכך לא מנוהו [3]
למסקנא בתוס': אוסר במשהו אמנם לא מנוהו [4]
בנותן טעם ולכך לא מנוהו

במה הלכה כרשב"ג שיזרוק דמי האיסור לנהר, והשאר מותר?

בחבית יין נסך שנתערבה בחביות ביין נסך שנתערב ביין
לרב הלכה כמותו ביין נסך: אין הלכה כמותו
בסתם יינם: הלכה כמותו [5]
לשמואל הלכה כמותו הלכה כמותו

עבודה זרה דף ע"ד ע"ב

גתות דלהלן המזופפות ודרך לתת בהם העכו"ם יין בזיפותם, איזה הכשר הם צריכות?

גת של אבן גת של עץ גת של חרס
לרבנן מנגבה במים ואפר קולף הזפת אסורה אפי' בקילוף
לרבי מנגבה במים ואפר מנגבה במים ואפר להו"א: אסורה אפי' בקילוף
למסקנא: קולף הזפת

גת של אבן באופנים דלהלן, איזה הכשר היא צריכה?

כשדרכה גוי כשלא דרכה
כזפתה גוי בעיא קילוף [6] בעיא ניגוב במים ואפר
כשלא זפתא בעיא הדחה לא בעיא כלום

הגת והמחץ והמשפך וקנקנים שאינם מזופפים ועשויים מחומרים דלהלן, מה דינם?

העשויים מחרס העשויות מעץ ואבן
לרבנן אסורים ינגב [7]
לרבי הגת והמחץ והמשפך: מותרים בניגוב
קנקנים: אסורים
ינגב

-------------------------------------------------

[1] כן הביא רש"י בשם יש שלומדים ממשנתנו (ובתד"ה אלו מבואר שהם רבותיו של רש"י). שפירשו את משנתנו שאמרה אלו אסורין ואוסרין בכל שהוא וכו' ובשר בחלב וכו', כפשוטו בטיפת חלב שנפלה לקדירת בשר. והאריך רש"י לדחות שיטתם.

[2] וכפי הכלל שייסדה הגמ', שמשנתנו מדברת רק בדברים שיש בהם את שני התנאים: דבר שבמנין ואסור בהנאה.

[3] כן כתבו תד"ה אי בתחילה, רק הוקשה להם דא"כ המעוטי דרישא לא הוי כסיפא, דברישא באמת אוסר במשהו רק לא מנוהו, ואילו בסיפא כיון שלא הוי דבר שבמנין לכך לא מנוהו בכלל.

[4] ובמסקנא פירשו, דגם כאן מיירי בדבר שאוסר במשהו אפי' שאינו דבר שבמנין, והיינו תערובת חמץ שבפסח היא במשהו, רק לא מנוהו במתניתין דאין בו את שני התנאים.

[5] דהכי אמר רבה בר אבוה, הלכה למעשה דיין נסך ביין - אסור - וזהו פסק רב. אמנם סתם יינם שאסור רק מדרבנן - מותר בהנאה - חוץ מדמי אותו יין. [אלא שיש לדון האם גם רב מודה בזה, או שזה הכרעה בין רב לשמואל].

[6] כן אמר רבא בפירוש באיכא דאמרי, שמשנתנו שאמרה שבעיא ניגוב במים ואפר, מיירי דוקא כשזפתה בלא דרכה, אבל אם גם דרכה צריך קליפה. והלישנא קמא דרבא לא פליג על זה, אלא שבא לומר חידוש אחר, שכשדרכה גוי ולא זפתה, לא בעיא ניגוב, אלא סגי בהדחה. [אמנם גם הוא מודה דמתניתין מיירי כשזפתה ולא דרכה].

[7] אמנם יש מחלוקת בפוסקים מה דין הקנקנים, האם גם להם סגי בניגוב אף שמכניסם לקיום או לא.

עוד חומר לימוד על הדף