-------------------------------------------------

[1] ס"ל לר"א שאפי' במקום שנהגו למכור ולא חששו לרביעת בהמה של העכו"ם משום שנעקרת ע"י כך ועכו"ם חס על ממונו, מ"מ אסור לייחד דאינו חס על בהמת ישראל - ורובעה.

[2] ס"ל לרש"י דכיון שתרומה היא ממון שאין לו תובעים ויכול לתת לאיזה כהן שירצה, וא"כ ניחא לזה הכהן שיאכיל את בהמתו כרשינים מרובים של תרומה מה שלא היה עושה אם היה מאכילה חולין.

[3] ס"ל לתוס' שגם זה תלוי אם שכירות קונה או לא, וכיון דמסקינן דשכירות לא קונה לא יכול להאכילה.

[4] בזה מוכח דלמלאכה קא בעי להם, דאם היה רוצה לשחיטה לא היה קונה קטנים שיש בהם טורח לגדלם. ומה שסומכים עתה למכור, הוא משום שלא מכירה הבהמה בקולנו, וגם אין רגילות להשאילן ולשוכרן. וגם באלו שכן רגילים להשאיל ולהשכיר, עתה יש להקל דאין אנו מצויין בין הרבה יהודים, ואם לא ימכרנה לעכו"ם יפסיד.

[5] ס"ל שהיות ששוורים מיועדים למלאכה, א"כ ודאי סתמא לחרישא קא בעי להו ולא לשחיטה, ואסור משום שאלה שכירות ונסיוני ואין לתלות בשחיטה.

[6] ס"ל שאדרבה שוורים מיועדים למלאכה פחות מפרות, וטעם ההיתר בין בשוורים ובין בפרות הוא משום דאימור לשחיטה זבינהו, אבל בהמה טמאה שאין דרך לשוחטה (גם לעכו"ם) אסור, ובהכי מיירי מתניתין שאמרה שאין מוכרים להם בהמה גסה.