[1] וביארו התוס' (בד"ה חד) שבאמת אין צורך בזה בשביל יוה"כ, דהרי כתיב ביה "חוקה" וממילא אני יודע לעכב, אלא הכוונה גם על קטורת של כל השנה ללמד שמעכב אם לא נתן בה מעלה עשן.

[2] סדר העבודה כך הוא, לוקח מדם הפר ומזה הזאה אחת למעלה - דהיינו אל מול עובי שפתה המזרחית של הכפורת, ואח"כ היה מזה ז' הזאות למטה, ואין הכוונה שהיה מזה באופן שיגיעו מחצי הכפורת ולמטה, דהרי אין הדמים נוגעים בכפורת, אלא שהיה מזה לכל ח' ההזאות בשורה "כמצליף" היינו כמלקה ברצועה - ועושה אותם בשורה זו תחת זו. ובשעת המנין של שבע ההזאות שלמטה, מזכיר כל פעם את ה"אחת" של מעלה, ולכן אומר בהם "אחת ואחת" "אחת ושתים" וכו'. וכשגמר נותן את מזרק הדם על כן הזהב שבהיכל. ואז היה שוחט את השעיר שעלה עליו הגורל לה', ומזה ממנו כנ"ל. וכשגומר נותן אותו על הכן השני בהיכל, ואח"כ חוזר ונוטל מדם הפר כדי להזות כנגד הפרוכת מבחוץ - דהיינו מצד ההיכל, והיה מזה כפי ההזאות שבפנים. וכשגמר, היה מניח קודם את דם הפר ושוב נוטל את דם השעיר. ואף שבסיפא של המשנה תני בסתמא "נטל דם השעיר והניח דם הפר" - סתמא זו כר' יהודה, אולם לת"ק, עושה כברישא קודם מניח ואח"כ נוטל ולא להיפך.

[3] כיון שלשיטתו היה רק כן אחד, א"כ על כרחך שצריך ליטול בשמאלו את הדם שנמצא על הכן ואח"כ להניח, ובין ברישא כשבא ליטול את דם הפר ולהניח את דם השעיר, מקדים נטילה להנחה, ובין בסיפא כשבא ליטול את דם השעיר ולהניח את דם הפר, מקדים נטילה להנחה.

[4] וזה הארון שהוא כלי חמדה.

[5] ודרשינן "מאי כל הדרה - חדרה", וזה הארון הגנוז בקודש הקדשים שהוא בחדרי חדרים.

[6] היינו לשון דיבור - שהם עשרת הדברות.

[7] לשון הפסוק הוא "וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה", ומזה שכתב "עד היום הזה, מבואר שעדיין הבדים והארון שם במקומם גם עתה אחר החורבן.