[1] ומבארת הגמ' לקמן דהמשמעות הפשוטה של שעת כפרה היא הקטרת הקטורת משום שהיא כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל, דאילו במתן דמים יש חילוק, שפרו של כה"ג מכפר עליו ועל אחיו הכהנים, ועל ישראל מכפר שעיר העם.

[2] דהיינו בשעת מתן דם של פר כהן גדול ושעיר העם בקודש הקדשים לפני הכפורת.

[3] ומתוך האולם עצמו, בגמ' בעמוד ב' נחלקו, דרבא ס"ל לדקדק שקדושת אולם והיכל חדא מלתא היא, וכמו שצריך לפרוש מן ההיכל צריך לפרוש מן האולם. ואילו לדחיית הגמ', י"ל שהיכל ואולם הם ב' קדושות, ודין האולם כדין בין האולם והמזבח, וכשמקטיר קטורת בקודש הקדשים אין צריך לפרוש מן האולם אלא רק מן ההיכל.

[4] כאן לא גזרו חכמים, דרק בכל יום אם היה עומד סמוך למקום ההקטרה דהיינו בין האולם למזבח וההקטרה בהיכל, יש לחוש שמא יכנס למקום ההקטרה ולכן גזרו חכמים, אבל ביוה"כ אין לגזור על האולם ועל המזבח, דכיון שההקטרה היא בקה"ק, אין חשש שיכנס אפי' להיכל כיון שאין מקטירים שם.

[5] רב חסדא מפרש את המשנה כפשוטה שאמרה בכל יום חותה בשל סאה - היינו ו' קבין, אכן רב אשי מפרש שבכל יום היה חותה בסאה מדברית - שאחר שהגדילו את המדות בירושלים היו נכנסים בה חמשה קבין ירושלמיות, ולפ"ז כשהיה מערה לתוך מחתת השתי קבין מתפזרים רק שני קבין.