[1] ומבואר בגמ' שהלימוד הוא מייתור התיבות "עַל הַטָּמֵא" - דיש לדייק דוקא על הטמא נטהר, אבל על הטהור להיפך. ואע"ג שאיכא למימר ק"ו, אם על הטמא נטהר על הטהור לא כ"ש שלא יטמא, מ"מ שאני פרה שעליה אמר שלמה (קהלת ז:כג) "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".

[2] וכגון אם נתכוון להזות על האדם והזה על הבהמה, שכיון שהזה על הבהמה שהוא דבר שאינו מקבל טומאה ואינו בר הזאה, הרי שהוא כאילו משתמש במים לצורך מלאכה, ולכך נפסלים המים שבשארית האזוב, ולא יכול לחזור ולהזות במה שנשאר באזוב. אולם אם נתכוון להזות על הבהמה והזה על האדם, שאז נפלה ההזאה על מי ששייך בו טומאה (אולם לא הועילה לטהרו - מכיון שלא נתכוון להזות עליו), לא נפסל השארית שבאזוב וחוזר ומזה.

[3] טעמו ומקורו מבואר לקמן (דף טו.).

[4] והיינו שעושה הפסקה בעבודת הקטורת בין הטבת חמש נרות לבין הטבת שתי נרות. אכן זה מתאים דוקא אליבא דרבנן דס"ל הכי, אולם אבא שאול חולק וס"ל שעושה את ההפסקה בדם התמיד.

[5] כן דייקו התוס' (ד"ה אמר), דמזה שלא אמרה הגמ' אלא אמר אביי, משמע שאביי רק בא ליישב את הקושיא מהמשנה לקמן, ולא בא ליישב את המשנה בתמיד. אלא שהקשו למה לא תירץ כן אביי את המשנה לקמן, וע"ש מה שתירצו.

[6] ומיירי אחר הטבת חמש נרות שעושה קטורת קודם הטבת שתי נרות. והמשנה בתמיד שאמרה שקודם הטבת הנרות ואח"כ הקטורת, היא כאבא שאול, והכוונה שמטיב אפי' את שתי הנרות קודם הקטורת.

[7] אכן אין תנא דס"ל שקטורת קודמת גם להטבת חמש נרות, דודאי הטבת חמש נרות ברישא. רק הנידון האם קטורת היא קודם הטבת שתי נרות (והיא עושה את ההפסקה בין ההטבה הראשונה לשניה), - כסברת רבנן. או קטורת היא אחר הטבת שתי נרות, וההפסקה בין שתי ההטבות נעשית ע"י דם התמיד - כסברת אבא שאול.