יבמות דף קא. א

ספק הוא בן ט' חדשים לראשון או בן ז' חדשים לאחרון, וקילל או היכה את שניהם מה הדין?

כשקילל והיכה בזה אחר זה כשקילל או היכם בבת אחת
לרבנן חייב חייב
לרבי
יהודה
לתנא אחד פטור חייב
לתנא שני פטור פטור [1]

מה דורשים מהפסוקים דלהלן (שבתוך המרכאות)?

אליבא דרבנן - דבעינן ג' אליבא דר' יהודה דבעינן ה' [2]
וְעָלְתָה וגו' אֶל "הַזְּקֵנִים" לרבות שני דיינים [3] לרבות שני דיינים
וְקָרְאוּ לוֹ "זִקְנֵי" עִירוֹ לרבות אפי' הדיוטות לרבות עוד שני דיינים [4]
וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
"לְעֵינֵי"
שצריכים לראות הרוק [5] להו"א: לרבות אפי' הדיוטות [6]
למסקנא: שצריכים לראות הרוק
לְאָחִיו שֵׁם "בְּיִשְׂרָאֵל" למעט גרים לרבות אפי' הדיוטות [7]
וְנִקְרָא שְׁמוֹ "בְּיִשְׂרָאֵל" שיענו כולם חלוץ הנעל למעט גרים
"וְנִקְרָא שְׁמוֹ" בְּיִשְׂרָאֵל ----- שיענו כולם חלוץ הנעל
"וְקָרְאוּ" לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ הם קוראים לו - ולא שלוחם
"וְדִבְּרוּ" אֵלָיו משיאים לו עצה הוגנת אם כדאי לו לייבם

-------------------------------------------------

[1] ס"ל דומיא דכלפי מעלה דלא שייך שותפות גם כאן באופן שאין שותפות - וכאן כיון שאין אביו מבורר חשוב כשותפות.

[2] למסקנא אמרה הגמ' שחזר בו ר' יהודה, דתנן בסנהדרין (דף ב.) "סמיכת זקנים ועגלה ערופה בשלשה דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר בחמשה, החליצה והמיאונין בשלשה". ולא חזר ר' יהודה לחלוק לגבי חליצה לומר בחמשה, ש"מ שחזר בו. אכן אע"פ שחזר בו נהגו לעשות בחמשה כדי לפרסם הדבר.

[3] וכיון שאין ב"ד שקול, כלומר לא מושיבים ב"ד באופן שיהיו שקולים - דהיינו מספר זוגי שלא יכולים להכריע אם אחד לא מסכים עם השני, מוסיפים עוד שלישי וכך יש ג' דיינים.

[4] וכיון שאין ב"ד שקול מוסיפים עוד אחד והרי חמש דיינים.

[5] פי', שצריכים הדיינים לראות את הרוק איך שיוצא מפי היבמה כאשר היא יורקת בשעת החליצה.

[6] דאם הם דיינים של סנהדרין לא צריך ללמד מעיני פרט לסומים, דהרי הסנהדרין היו מנוקים מכל מום, ועל כרחך שהם הדיוטות ולכך צריך ללמד למעט סומים.

[7] כלומר, ישראל אפי' ישראל כל דהו דהיינו גם הדיוטות.

עוד חומר לימוד על הדף