[1] פסוק זה נאמר בשבעה עמים שהיו בארץ ישראל שמצוה להחרימם ואסור להתחתן בהם. והנידון האם פסוק זה נאמר רק בהיותם גוים או גם בגירותן. והנתינים הם מצאצאי הגבעונים שבאו בימי יהושע והם מז' עממים.

[2] דבין כה קידושין לא תופסין בהן, ולא צריך לזה איסור חתנות.

[3] דאף שנתגיירו ותפסי בהו קידושין בכל אופן אסור להתחתן בהן. אולם פצוע דכא כיון שאינו בקדושתו - דהיינו לא ישראל בקדושת ישראל ולא כהן בקדושת כהן - לכן מותר הוא אפי' בנתינה הגם שכתוב "לא תתחתן בם".

[4] ומפרש רבא את הפסוק שהאיסור אינו משום קדושה ולא קדושה, שאז איסור זה שייך גם אחרי שנתגיירו. אלא טעם האיסור שאם יתחתן משבעה אומות שהם אדוקים מאד בע"ז יהיה בנו הולך ועובד ע"ז.

[5] ורבנן גזרו רק בכשרים, אבל פסולים כגון פצוע דכא וממזרים שהם פסולים לבוא בקהל עליהם לא גזרו.