[1] מן החליצה ומן היבום, דהראשונה שהיא האחות שנפלה מהאח הראשון אינה יכולה להתייבם לזה השלישי היות שהוא נשוי עם אחותה, ולכך יוצאת משום אחות אשה וצרתה - דהיינו השניה אשת הנכרי, יוצאת משום צרת אחות אשה.

[2] הראשונה הנ"ל דהיינו האחות אשה היא ודאי נפטרת מהשלישי גם בלא חליצה דהרי הוא נשוי עם אחותה וכנ"ל, אולם השניה אשת הנכרי אינה צרת אחות אשה גמורה כיון שלא כנס הנכרי את היבמה אלא רק עשה בה מאמר. וזה שלא כדעת ב"ש הסוברים שמאמר קונה לענין שגם הצרה תצא מדין אחות אשה (וכמבואר בסוף העמוד).

[3] אם יש זיקה (ולפחות כשיש אח אחד, דהרי כאן היא ראויה רק לאח אחד, דהשני הרי נשוי עם אחותה), אסורה זו השניה להתייבם משום שהיא צרת אחות אשה בזיקה, דהרי אותה אחות היתה זקוקה לבעלה לייבום, ומימלא הדין שזאת חולצת ולא מתייבמת. אכן רב נחמן דייק ממשנתנו שאין זיקה ומותרת אפי' להתייבם, ולכן דקדקה המשנה לדבר דוקא בכה"ג שעשה מאמר, אבל זיקה לחודיה לא אוסרת אותה להתייבם. אולם רב אשי (בסוף העמוד) חולק וסובר שאין לדייק ממשנתנו שאין זיקה, והא דקתני מאמר הוא רק לאפוקי מב"ש דס"ל שמאמר קונה. ולכך ס"ל שדינה שחולצת ולא מתייבמת.

[4] כל הדינים שוים למקרה הקודם, דאין חילוק בין אם האחות אשה היא האשה העיקרית או היא האשה הנוספת, דינה ודין השניה הוא אותו דבר, ואף שהיתה הו"א לחלק בזה מ"מ השמיעה לנו המשנה שאין חילוק בזה.

[5] דזו היא ששנינו שכולם שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות.

[6] דכיון שהיתה צרת אחות אשה בזיקה, אפי' שאח"כ נתגרשה לא מהני, ונאסרה עליו עולמית.

[7] דס"ל לדייק מהמשנה בריש העמוד דאין זיקה. וע' בטבלא הבאה שנבאר שאפי' שרבא ס"ל כרב אשי דהמשנה סוברת דיש זיקה, מ"מ כאן ס"ל שיכולה להתייבם וכדלהלן.

[8] ביארה הגמ' שרב נחמן ס"ל כדעת ר' ירמיה הסובר שמשנתנו סוברת שאין זיקה ולפ"ז שאמרה המשנה בסופה "זו היא שאמרו וכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות" אתא למעוטי כנס ולבסוף גירש - שבכה"ג אין השלישי מייבם, דכיון שס"ל לתנא דידן דהנשואין הראשונים מפילים - הרי שהיתה צרת אחות אשה בנשואין אלו, ומה שאח"כ גירשה לא מהני. ודוקא במת נשוי נכרית, וגירש א' מבעלי האחיות, וייבם זה המגרש את הנכרית, ושוב מת, אז אמרינן שמותרת לשלישי לשיטתו כיון שאין זיקה.

[9] וביארה הגמ' שסברת רבא היא כשיטת רב אשי שסובר במשנתנו דיש זיקה, ולכך "זו היא" למעוטי מת בלא גירש, (וזה מקרה חדש שלא נזכר עדיין) דהיינו שמת הנשוי נכרית, ולא נתייבמה אשתו לאף אחד, ושוב מת אחד מבעלי אחיות בלא שיעשה לא יבום ולא גירש את אשתו, דעתה אסורה גם זו הנכרית לאח השלישי, והטעם משום דיש זיקה והרי היתה צרת אחות אשה בזיקה. אכן לא יכול רבא לסבור כסברת רב אשי שדייק לעיל ד"זו היא" למעוטי היכא שמת הנשוי נכרית, ושוב גירש אחד מבעלי האחיות את אשתו ויבם את הנכרית ושוב מת, ולומר שבכה"ג לא תתייבם, דהא רבא ס"ל שמיתה מפלת, וברגע שייבם - הרי פקעה הזיקה הראשונה, וכששוב גירש ואח"כ מת זה האמצעי - הרי עתה נפולת לייבום רק מחמת זה האמצעי, ולא היתה צרת אחות אשה אחר המיתה אפי' לא בזיקה ולכן ס"ל לרבא לחלוק על רב אשי שבכה"ג מתייבמת.