[1] מלבד ג' אופנים: א) עופות אינם עושים תמורה. ב) ולדות קדשים תלויים במחלוקת ר' יהודה ורבנן, דלר' יהודה עושים תמורה ולרבנן אין עושים תמורה. ג) דוקא עיקר הזבח עושה תמורה, אבל תמורה עצמה אינה עושה תמורה אחרת.

[2] שלמים לכל אדם, ואילו חטאת בסתם אדם היא נקבה ובנשיא היא זכר - ולכך משכחת בקרבן יחיד זכר ונקבה (משא"כ בצבור). אולם עולת בהמה ואשם, גם של יחיד הם דוקא זכרים.

[3] פי', כל נדרים שאדם נודר הוא חייב באחריותן, ואפי' קרבנות שקבוע להם זמן כגון עולת יולדת וקרבנות מצורע שצריך להביאם ביום השמיני לטהרתם - אם לא הביאום ביום השמיני מביאם אפי' אחר יום השמיני.

[4] נסכיהם, היינו המנחת סולת והיין והשמן הבאים עם הקרבן, דכיון שחייבים באחריות הקרבן חייבים גם באחריות נסכיו.

[5] דכיון שזמנם קבוע כתמידים ומוספים - "אם עבר זמנו בטל קרבנו". אולם אם הביא את הקרבן בלי נסכים, חייב באחריות נסכיו - וכדלהלן.

[6] מלבד חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים שהם קרבנות יחיד הקבוע להם זמן, שדינם שדוחים אך השבת ואת הטומאה, והגם שר"מ קאמר לה במתניתין, אין ת"ק חולק עליו (ע' תוי"ט ותפא"י).

[7] ע' היטב בתוס' במנחות (דף מד: ד"ה מנחתם), דנשארו בקושיא על רש"י איך משמע מהאי קרא שאפי' בלילה, [אכן כבר תירצו האחרונים קושיתם דהכוונה מזה שהתורה כתבה כמה פעמים "מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" - משמע שבא לומר שיש להם תשלומים אפי' בלילה - ע' יד בנימין למנחות (שם)]. עוד העירו תוס' שם (בדבור הקודם), דמה שאמר כאן מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם למחר, אינו בדוקא, דהרי למחר לא דרשינן מהאי קרא אלא מהפסוק דלהלן.

[8] פי', דדרשינן סמוכים דב' פסוקים אלו לומר שביו"ט יקריב את נסכיו (דבהכי מיירי שם פסוק ל"ז), ומלבד זה יקריב ג"כ ביו"ט גם את נסכי "שבתות ה'" - שאם שכח להקריבם בשבת שהיתה אתמול, יקריבם למחרת ביו"ט. שמע מינה שחייב באחריות נסכים, אם הקריב כבר את הקרבן.

[9] ועשתה הגמ' צריכותא, דהוה אמינא דדוקא ביום שהוא זמן הקרה, קמ"ל דגם בלילה. ואם היה אומר דוקא לילה לא הייתי יודע יום שלמחרת, מכיון שבקדשים הלילה הולך אחר היום.

[10] וכתבו התוס' (ד"ה אלא) שלדעת חכמים אלו, על כרחך מה שהלך אבשלום לחברון, הוא רק כדי להביא כבשים משם, אבל לא להקריב שם, כיון שלא היתה שם הבמה גדולה.

[11] כגון חטאות ואשמות בכור ומעשר.

[12] בין הקבוע להם זמן כשעירי הרגלים וראשי חדשים, ובין שאין קבוע להם זמן, כפר העלם דבר ושעירי ע"ז.

[13] הקשו התוס', דלשיטת רש"י שרבנן הסוברים שקרבן נזיר אינו נידר ונידב - סברתם כרבנן בתראי שלא קרב בבמה בין בבמת ציבור ובין בבמת יחיד בשביל יחיד אלא עולה ושלמים בלבד (שהם נידרים ונידבים), כיצד הקריב אבשלום את קרבן נזירותו. דהניחא לרבנן בתראי עצמם י"ל דהם סוברים שקרבן נזיר הוא נידר ונידב, אלא לרבנן קמאי דס"ל שהוא קרבן חובה - אם נאמר כרש"י דס"ל כרבנן בתראי שלא הקריבו בבמה בשביל יחיד רק עולה ושלמים - יהיה קשה.