תמיד דף לא: א

כיצד היה הסדר של הולכת האברים לכבש [1], (כפי מ"ד כפי סדר גודל האברים הוא קרב)?

בימינו בשמאלו
הראשון הראש [2] רגל ימין עם ב' ביצים [3]
השני יד ימין יד שמאל
השלישי הזנב, האליה (בין אצבעותיו), אצבע הכבד וב' כליות רגל שמאל
הרביעי החזה הגרה (-צואר) עם ב' צלעות עליונות בין אצבעותיו, והקנה, הלב, הריאה
החמישי דופן הימנית ותלוי בה הכבד דופן השמאלית תלוי בה השדה והטחול
השישי בקרבים הנתונים בכף

לא היו כופתים את הטלה בשעת שחיטה ד' רגלים יחד, מהו הטעם לרב חסדא ולרב הונא?

מה הטעם? ומה הנפ"מ
חד אמר משום בזיון קדשים אם כרכו בשיראים או בחוט של זהב מותר
וחד אמר משום דמהלך בחוקי העמים אסור בכל ענין

-------------------------------------------------

[1] ונתנום בחצי הכבש התחתון ולמטה בצד מערב שלו, דהיינו כשתיקח את הכבש ותחלק רוחבו לשנים יהיה ח' אמות לצד מזרח (-צד הפתח), וח' אמות לצד מערב (-צד ההיכל). והמערכה נמצאת במזבח בצידו המזרחי, וא"כ הכהן כשיעלה אח"כ להקטיר את האברים יעלה בחלק המזרחי של הכבש. ואם ניתן את האברים שם, יפריעו להלוכו, לכן נותנים אותם בצד המערבי של הכבש.

[2] והיה מונח באופן זה, על פיסת ידו היה כיפת הראש, ולצד זרועו של הכהן היה החוטם, ואז קרניו היו בין אצבעותיו. וכלפי מעלה יהיה בית שחיטתו, ולכן נותן שם את הפדר (-החלב) דאינו דרך כבוד להראות את בית השחיטה.

[3] ומקום שחתך את הרגל כלפיו, וכלפי חוץ הוא המקום שהופשט העור.

עוד חומר לימוד על הדף