[1] אכן אם נעשה התיקון כבר קודם יו"ט פשוט שכשר. ואם כבר היה אגוד תלוי במחלוקת ר' יהודה וחכמים, דלחכמים אגד הוא הזמנה בעלמא ולאו כלום הוא, ואילו לר' יהודה שלולב צריך אגד א"כ יש כאן "תעשה ולא מן העשוי" - אם ילפינן לולב מסוכה. וכמבואר בתוס' (בעמוד ב' ד"ה לעולם).

[2] דהיינו שנקטם ראשו בערב יו"ט, או שנעשו ענביו שחורות (או אדומות) מערב יו"ט, שהוא דחוי מעיקרא.

[3] וביארו התוס' (בד"ה נקטם), דאף דלקמן (בעמוד ב') מסקינן דדחוי מעיקרא לא נקרא דיחוי, מ"מ זה דוקא בכה"ג שבידו לתקן, אבל בעליית תמרה שאינו בידו - יש להסתפק. ולא פשטה הגמ' את הספק.

[4] דהיינו שנקטם ראשו או שהשחירו ענביו ביו"ט, וביו"ט עצמו עלתה בו תמרה או שמיעט את הענבים, וכאן הנידון הוא בדבר שנראה ונדחה ושוב נראה.

[5] שבאופן זה אינו מתכוון לתקן את ההדס, וסבר ר' אלעזר בר"ש כאבוה שדבר שאינו מתכוין מותר בשבת וביו"ט. ומקשה הגמ', דהא אביי ורבא דאמרי תרוויהו דמודה ר"ש בפסיק רישיה. ותירצה דמיירי דיש לו הדס אחר - שאז אין ליקוט הענבים נחשב תיקון כלי כלל, דכל מה שמיעוט הענבים הוי תיקון כלי הוא דוקא בהדס שצריך לו לצאת ידי חובה, אבל אם אינו עומד למצוה אין במיעוט ענבים לאכילה שום תיקון כלי, (כן פירשו האחרונים בדעת רש"י). והתוס' (ד"ה מודה) פירשו, דכיון שיש לו הדס אחר - הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה שס"ל לר"ש שפטור, וכיון שכאן הוא לצורך מצוה מותר לכתחילה.