[1] ואמרה הגמ' שמסתבר כהאי מ"ד, דהרי אמרינן שסוטה חשובה - ש"אין היתר לאיסורה", ואי נימא שיכול למחול את קינויו הרי שיש היתר לאיסורה.

[2] ומיירי באופן שאין לבן נכסים משלו, והספק אם מת האב ראשון והבן ירש נכסים מאביו - וא"כ גובה האשה את כתובתה מאותם נכסים שירש, או שמא מת הבן ראשון ואח"כ האב ולא ירש כלום ואינה יכולה לגבות מאלו הנכסים.

[3] ולכן היא נחשבת מוחזקת בנכסים, ומי שרוצה להוציא ממנה הוא צריך להביא ראיה שזינתה.

[4] פי', גבי נפל הבית עליו ועל אביו תחלוק האלמנה עם יורשי אב בעלה, ובשומרת יבם שמתה יחלקו יורשיה עם יורשי היבם. ולא אמרינן בכתובה זו "שטר העומד להגבות כגבוי דמי" - והטעם משום דבמקרים אלו יש ספק אם בכלל יש חיוב כתובה מאלו הנכסים, דשמא אינם הנכסים של בעלה כי לא ירש אותם, או בשומרת יבם כיון שזיקה עושה רק ספק שמא אין היא מוחזקת בכתובה, ולכן יחלוקו. משא"כ בסוגיין שודאי יש חיוב כתובה על נכנסים הללו, והספק רק אם זינתה ופקע החיוב, ובספק אם פקע החיוב אמרינן לב"ש שטר העומד להגבות כגבוי דמי והיא המוחזקת.

[5] כך אמרו ב"ה "או שותות או לא נוטלות כתובה", ופירושו, שמתוך שלא שותות אינן נוטלות כתובה, דהרי אי אפשר להשקות אותן עתה כשמת הבעל, דבעינן "והביא האיש את אשתו".

[6] ע' הערה הבאה שיש מחלוקת גבי נפל הבית עליו ועל אשתו, ולכך כאן יש להסתפק האם כיון שהיא בחיים בחזקתה הן עומדים או דלמא כיון דאחריותם היו על הבעל היו בחזקתו - ותלוי באותה מחלוקת המובאת בהערה הבאה.

[7] גבי נפל הבית עליו ועל אשתו בנכסי צאן ברזל פליגי אמוראי האם הם בחזקת יורשי הבעל או בחזקת יורשי האשה, ובר קפרא תני הללו באין לירש והללו באין לירש - ויחלוקו יורשי הבעל ויורשי האשה.