[1] היינו הפסוק (במדבר ה:כט) "זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה" - ודרשינן "תחת אשה" לאפוקי ארוסה שאינה תחת אשה.

[2] דכל מי שאי אפשר להשקותם - אינם נוטלות כתובה (בדרך כלל) דכיון שהיא גרמה לעצמה במה שנסתרה אחרי הקינוי ואי אפשר לברר אם באמת זינתה או לא, לכך אין הבעל חייב לתת להן כתובה.

[3] היינו הפסוק (במדבר ה:כ) "וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ" וגו'.

[4] דכתיב (שם:יב) "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" - בראויה להיות אשתו, וכל הנשים הללו צריך להוציאן.

[5] דאף שהנשואה לבעלה לאיסור כנ"ל אינה מפסדת כתובתה, מ"מ כאן שקינא לה ונסתרה - היא גרמה במעשיה להפסיד כתובתה.

[6] כיון שהיא אסורה עליו מחמת מעשיה, או מחמת שאינה רוצה לשתות ולהבדק - מפסדת כתובתה.

[7] נחלקו האם היא תהיה מותרת לאחר זמן (דהיינו לאחר כ"ד משיגמל הולד), דלחכמים תהיה מותרת ולכך משקים אותה, ולר"מ צריך להוציאה ונאסרת עליו עולמית ולכן לא יכול להשקותה.

[8] פירש"י ששתתה סם המעקר, ותוס' (בד"ה שאינה) פירשו שמיירי בשתה אחר בעלה עשר שנים ולא היה בדעתה להנשא ששוב אינה מתעברת.

[9] ומיירי באדם שלא קיים עדיין מצות פריה ורביה, שיש לו חיוב לישא אשה בת בנים.