[1] כיון שיכול לישא אשה אחרת לפריה ורביה ולהשאיר את זו אצלו, הרי שהיא ראויה לו - לכן היא שותה וגם יש לה כתובה.

[2] והם אמרו את שיטתם אפי' אליבא דר' אלעזר, וס"ל שר' אלעזר חולק רק בזקנה ועקרה שעכ"פ הם היו ראוים להוליד, משא"כ באיילונית שלא ראויה להוליד ממעי אמה שאינה בכלל בפרשה, דהיות שכתוב "ונקתה ונזרעה זרע" והיא אינה ראויה לזה, ולכן בכל ענין אינה שותה, ואם קינא לה ונסתרה ואינו יכול להשקותה - מפסידה את כתובתה.

[3] כיון שקינוי תלוי בקפידא דבעל והו"א אלמלא הקרא דכיון שמקנא לה מזה הוי קינוי.