[1] ואפי' שאין לו, מ"מ דרך בני אדם לגדל יונים וצביים. והקשו הראשונים הרי במשנתנו (לעיל דף קכו:) אסרו רבנן לטלטל את החרדל וכאן התירו. ותירץ הר"ן שבמקומו של התנא של הברייתא היו רגילים ביונים וצביים ולכן התיר, וע"ע ברשב"א.

[2] וביארו התוס' (בד"ה רשב"ג), שהגם שבמשנה (לעיל דף קכו:), מבואר שרשב"ג מתיר בלוף ולכאורה משמע שאוסר בחרדל כת"ק של המשנה שם. אין זה הכוונה, אלא שרשב"ג מתיר בלוף וכ"ש שמתיר בחרדל.

[3] ואמר אמימר דוקא באופן שיש לו נעמניות, והקשה עליו רב אשי דא"כ מה הקשה ר' נתן עליו מחבילי זמורות שודאי אין מטלטלים אותם הגם שראויים לפילים. ואי מיירי בדאית ליה נעמניות או פילים, הרי בודאי הדין שמטלטלים אותם, אלא ודאי שמיירי באין לו. ובכל אופן מטלטלים לרשב"ג, כי כל ישראל בני מלכים וראוי שיהיה להם נעמניות. אולם פילים אין רגילות לאף אחד להחזיקם.

[4] כן הוכיחו תוס' (בד"ה הכניסם), שכדי שלא יקשה רישא לסיפא (שמהרישא משמע דוקא בהכינם למאכל בהמה מותר אבל סתמא לא, ואילו מהסיפא משמע דוקא אם הכינם להסקה או לעצים אסור אבל סתמא מותר), אמרינן דבסתמא הוא כמו שהכניסם למאכל בהמה.

[5] ולא משום איסור מוקצה אלא משום טירחא יתירא.

[6] שונה בשר אווז משאר בשר, שראוי הוא לאומצא, ולכן רב חסדא עצמו הורה לטלטלו שלא יפסד.

[7] פי', אפי' שאינו ראוי לאכילה, ובאמת אליבא דר' יהודה אסור בטלטול, וגם להלכה פסק רב רבו של רב הונא במוקצה כר' יהודה, מ"מ כל זה לענין אכילה שאסור לאכול דברים שהם מוקצה אפי' שהם מוקצה רק אליבא דר' יהודה. אולם לטלטלם ס"ל לרב כר"ש שמותר.

[8] לפי התי' השני בתוס' (בד"ה דג), גם לר' יהודה מותר לטלטלו - כיון שראוי לחיה. ומבואר בתוס' בעמוד ב' (בד"ה בשר), דס"ל להאי תנא כרשב"ג שכל ישראל בני מלכים, וראוי שיהיה להם חיות. אולם רב חסדא לעיל סבר כדעת רבנן שראוי לחיה לא מהני, ולכן ס"ל אליבא דר' יהודה אסור לטלטלו כלל.

[9] וס"ל שאפי' ר"ש מודה בזה, כיון שאין רגילות לזרוק אותו לכלבים, אלא לבשלו ולהכינו אחר השבת.

[10] וס"ל שאפי' ר' יהודה מודה שאינו מוקצה כיון שראוי לחיה. וע' בהערות הקודמות שביארנו את דברי התוס'.

[11] וביאר ר' יהודה את דברי ת"ק, דרק באופן שהוא נוטל אחת ומניח אחת, אבל אם היה גורר אסור.

[12] והטעם שמותר גם ברה"ר, משום דלכו"ע אמרינן גבי אדם - "חי נושא את עצמו".

[13] דחיישינן שמא יטלם, אולם ר' נתן ס"ל דחי נושא את עצמו, וגם אם יטלם מותר.