[1] והמסקנא שר"א פושט לחומרא, דתניא ר"א אומר כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור, שהם קורמים לבסוף, ולא כרבנן דסגי שיקרמו במקום אחד. והקשו התוס', שבירושלמי משמע שר"א בא להקל, ורק בלחם הפנים מצריך שיקרמו כל פניו בתנור, ואילו כאן סגי בקרימה כל דהו. ונשארו בקושיא.

[2] ולכן לא חיישינן שמא יבואו לחתות משתחשך.

[3] רש"י מפרש, שבא להתיר את הקטרן כל הלילה, דהיינו אברים דיום ששי מותר להקטירן בשבת. והקשו התוס' דאיתא לקמן (דף כד:) "עולת שבת בשבתו" - ולא עולת חול בשבת. ותירצו, דמיירי באופן שמשלה בהן האור קודם שבת. עוד הסתפק ריב"א, האם זה דוקא בקרבן התמיד של חול - ששֵם תמיד דוחה שבת, או גם בשאר קרבנות מהני מה שמשלה בהן האור מע"ש להתיר את סיום הקטרתן בשבת.

[4] ותנא ר' חייא לסיועי לשמואל, מהא דאיתא גבי המנורה, דבעינן שתהא השלהבת עולה מאליה, ושלא תהא עולה ע"י דבר אחר, וכן כאן בעינן שידלקו העצים מעצמם ולא יצטרכו דבר אחר - דהיינו לתת עצים דקים תחתיהם כדי להדליקם.

[5] וביארו התוס' (בד"ה עד), שבאופן זה לא נשחת העץ ממלאכת האומן, ורק בעץ הגפן - הוא נשחת כבר בשלב זה שנאחזה האש מב' צדדיו, ובזה מיירי הפסוק.

[6] אמר אביי "אנן שירא פרנדא קרינא ליה", ולכאורה משמע שאביי מדבר על הלבוש שהיה לבוש אחיו של ראש הגלותא. אולם בתוס' (בד"ה אנן), הוכיח ר"ת דאין הכוונה על הלבוש, אלא על כלך דמתניתין, שאביי חלק על רבין ופירש שהוא שירא פרנדא. וההוכחה, דלא יתכן שהיה לבוש אותו אדם בשירא פרנדא, דמעת החורבן בטל שירא פרנדא. ור"י מיישב, דאין הכוונה שבטל לגמרי, אלא שאינו מצוי כ"כ.

[7] והקשה לו רבין, דהרי מצינו במשנה גבי ציצית שמונה כלך ושיראים כב' דברים וא"כ איך אמרת שכלך הוא שירא פרנדא. ואמרה הגמ' תיובתא (על אביי. - וכתיקון הגירסא של המהרש"ל והמהרש"א). ואיבע"א, שירא פרנדא, אינו שיראים, והם ב' דברים. (וע' במרש"ל והמהרש"א מה הגירסא בתירוץ זה).

[8] הוכיחו תוס' שאין חילוק בנר שעוה אם נתן אותו בשמן או לא, דהא אמרינן כרך דבר שמדליקין ע"ג דבר שאין מדליקין - אסור, ועל כרחך שאם עשה ממנו נר - בכל ענין מותר, דכל האיסור בשעוה הוא רק כשמשתמש בו כמו שמן, אבל כשמשתמש בו כפתילה - דהיינו נר שעוה, מותר בכל ענין.