[1] רש"י פירש שהדיוק מדברי ר' פדת הוא מזה שסובר שלא אסרה תורה אלא קירבה של גלוי עריות - תשמיש, וא"כ קירוב בשר הוא רק דרבנן, ודרגה פחות - דהיינו הוא בבגדו והיא בבגדה, לשיטתו יהיה מותר. והקשו התוס', וכי לית לר' פדת דין משנתנו שאסור לזב לאכול עם הזבה, דחזינן ממשנה זו שאסור גם באופן שאין קירוב בשר (-מהר"ם). ועוד קשה, הא הוקשה נדה לאשת איש, ובאשת איש פשיטא דהוא בבגדו והיא בבגדה אסור, לשיטת רש"י שפירש שטעם שאסור הוא בבגדו והיא בבגדה באשת איש הוא משום יחוד - והוא כ"ש מסתם יחוד, וא"כ איך מתיר ר' פדת - הא לית מאן דפליג דיש איסור יחוד באשת איש (-מהרש"א). אולם לתוס' לשיטתם לא קשה, כיון שהם למדו שהאיסור באשת איש הוא רק מכח סברא בעלמא דיצרו תוקפו ביותר, וסברא בעלמא כזו - יתכן דלית ליה לר' פדת. ור"י ביאר, דאה"נ דלר' פדת ליכא להקיש לאשת רעהו.

[2] באופן זה הוא מחלוקת רש"י ותוס', דלרש"י אליבא דר' פדת כל קירבה שהיא בלא קירוב בשר מותר, ואילו לתוס' באופן של משנתנו - דהיינו דעות (-שני אנשים) בלא שינוי (-איזה היכר), גם לר' פדת אסור, ולכן לר"ת לא קשה ממשנתנו.