[1] דכין שנטל אותה לשפוך ממנה, הרי רוצה בקיומם שם עד שישפוך אותם, ובזה יש יותר סבה להחשיבם בכי יותן.

[2] ומדייקת הגמ' מדין זה, דאף שאין צריך למים ורק הניח את הקערה שם לקבלם כדי להציל את הכותל, בכל אופן המים האלו הם בכי יותן, א"כ ה"ה בכיס של זב שאינו נועד אלא לאצולי מטינוף ג"כ נימא הכי.

[3] ס"ל לר' אליעזר שההורג כינה בשבת כהורג גמל - וחייב עליה, ולכן אסור לפלות (- להוציא הכינים) אפי' כשאינו רוצה להרוג גזירה שמא יהרוג. אולם למי שסובר שאין חייב על הריגת כינה, א"כ אין לגזור על לפלות משום שמא יהרוג, ועל כרחך הטעם משום שמא יטה. (אולם ע' לקמן, האם נשארה סברא זו לר' אליעזר למסקנא).

[4] ס"ל ששחורה הקופצת יוצאת מן הארץ, ולכן נחלקו בזה ר"א ורבנן, אולם פרעוש שהוא כינה הרוחשת לכו"ע חייב עליה.

[5] רבינו תם מפרש, ששחורה הקופצת היא הפרעוש שחייב עליו לכו"ע - ואין דרכם להיות בראש, וא"כ לא עליו מיירי בסוגיא, שנחלקו בזה ר"א ורבנן.

[6] ועליה נאמר במסקנא דב"ה מתירים, וגם רבה היה מקטע להו בשבת.

[7] רש"י מפרש דרבה ס"ל שמותר לעשות כן אפי' בשבת, אולם ריב"א חולק ומעמיד את דברי רבה דוקא בחול. והסיקו תוס שעל רש"י סומכים.

[8] ומתוך כך הקשו התוס' על רש"י, דאיך העמיד לאבא שאול כר' אליעזר, הא לר' אליעזר אסור אפי' לנוטלם. אכן יישבו התוס' לשיטת רש"י, די"ל דלא קיימא המסקנא כדלעיל שאסור אליבא דר' אליעזר אפי' למלול, אלא אחר שתירץ שטעם תנא דמשנתנו שאסור לפלות משום שמא יטה, דא"כ יתכן שכו"ע מודים שלפלות אסור רק לאור הנר - ושמא יטה, אבל ביום מותר.

[9] רש"י פירש בטעם אבא שאול דס"ל כר' אליעזר שאמר שאסור להרוג כינה בשבת. אכן התוס' (בד"ה נוטל) כתבו, שנראה לפרש שאבא שאול ס"ל כרבנן שפטור בהריגת כינה, ומ"מ אסור אפי' למלול לכינה - דגזרינן אטו מלילת פרעוש שאסורה, והגם שמלילת פרעוש הוא רק גזירה שמא יהרוג לפרעוש - ולכאורה הוי גזירה לגזירה, י"ל דכולה חדא גזירה היא.

[10] שנחלקו בר"ה (דף טז.) מתי חתימת גזר דין על מה שנידונו בר"ה, דלר"מ חתימת הגזר דין ביוה"כ, ולר' יהודה כל אחד בזמנו בפסח על התבואה וכו', אבל אדם ביוה"כ. ולכאורה קשה לשיטתם מה מועילה אחר חתימת גזר דין תפלה.

[11] ואליבא דר' יצחק דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין ובין אחר גזר דין.

[12] ופירשו התוס' לשיטת רש"י, שעל אופן זה איבעיא לגמ' בהמשך מה הדין בשמש שאינו קבוע, דאיכא חדא לטיבותא - שאינו קבוע, וחדא לריעותא - שהוא בדמשחא. אכן לתירוץ הראשון בגמ' שסובר ששמש שאינו קבוע בודק בכל ענין - פשיטא דגם בדמשחא דאין חילוק בזה. אמנם לפיר"ת וגירסתו, דאדרבה בשמש שאינו קבוע הוא גרוע יותר - שירא שמא יעבירוהו, א"כ שאלת הגמ' האם מותר לו לבדוק בדנפט היא שייכת על שני התירוצים דלעיל.