[1] וביארו התוס' (בד"ה כאן) דלא חשיב כרמלית, כיון שאין כרמלית בכלים, ולכך כיון שהוי בידו והוא עומד ברה"ר - חשוב גם הטרסקל כרה"ר, הגם שבסתם רה"ר אינה נקראת אלא עד גובה ג' טפחים.

[2] דלא יצא ממקומו, ואפי' אם העבירו כך ד' אמות מימינו לשמאלו פטור, כן מבואר בתוס' (בד"ה כשני).

[3] רש"י מפרש ששאלת הגמ' "מאי קמיבעיא ליה" - היינו מאיזה טעם יש לפטור, הא ודאי יש לחייב הרי עשה עקירה והנחה. ועל זה מתרצת הגמ' (כפי גירסת רש"י): "שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב, או דלמא כשני בני אדם דמי ופטור", פי', דכיון שלא הניח לחפץ להגיע למקומו ורץ ותפסו יתכן שנחשב כשני בני אדם שאחד עשה עקירה ואחד הנחה ופטור, או שגם בזה חשוב כאדם אחד שעשה עקירה והנחה וחייב. אולם כשלא עיכבו מלהגיע למקומו אלא תפסו במקום שהיה צריך לנוח שם - בזה ודאי חייב, דלא גרע מזורק ליד חברו שחייב משום שעשה עקירה וגם הנחה ביד חברו.

[4] הר"ח גריס איפכא מרש"י: "שני כחות באדם אחד כשני בני אדם דמי וחייב, או דלמא כאדם אחד דמי ופטור", פי', דמיירי שזרק וקיבל את החפץ במקום שהיה צריך לנוח, ובזה מיבעיא ליה האם חשיב כשני בני אדם וחייב כדאמרינן לעיל שאם זרק לתוך יד חברו חייב, או דלמא פטור, דכיון שנעשה ע"י אדם אחד הוי כמו שנותן מימינו לשמאלו שאף שהעבירה ד' אמות ברה"ר פטור. אבל אם לא הניח החפץ להגיע למקומו ממ"נ פטור, דאם חשיב כשני בני אדם הרי שאחד עשה את העקירה ואחד את ההנחה, ואם חשיב כאדם אחד ג"כ פטור, דזה כמו שזורק מימינו לשמאלו.

[5] נחלקו ר' יוחנן בן נורי ורבנן לגבי שמן של תרומה שצף על גבי יין של תרומה, ונגע טבול יום בשמן, האם פסל גם את היין או רק את השמן. דאם חשבינן ליה חיבור - פסל גם את היין, ואם לאו, פסל רק את השמן. ואין בכח השמן לפסול את היין, דטבול יום רק פוסל ואינו מטמא (שיוכל לטמא אחרים). ולר' יוחנן דחשיב חיבור, ה"ה במונח השמן ע"ג מים חשיב חיבור - והוי הנחתו שם הנחה.

[6] דאולי יש להחמיר כאן אליבא דבן עזאי, דכיון שס"ל שאפי' שמהלך כעומד דמי והיה לו לפטור, ובכל אופן חייב משום דהלכתא גמירי לה, א"כ ה"ה בכה"ג שעמד ממש - חייב משום דהלכתא גמירי לה לחייב במהלך עם חפץ.