[1] היות שידעוני הוא לאו שאין בו מעשה. ור' יוחנן מעמיד המשנה בכריתות אליבא דר' עקיבא, שס"ל שגם במגדף חייב חטאת הגם שאין בו מעשה. ור"ל ס"ל שבמגדף לפחות יש מעשה זוטא של עקימת שפתיו, משא"כ בידעוני שאין גם את זה.

[2] והטעם הוא, היות שחילוק חטאות תלוי בחילוק הלאוין, ואם יש שני לאוין אפי' כשעשה בהעלם אחד חייב שתים. אמנם הכרת אינו תלוי בלאוין, ובמפטם וסך חייב רק כרת אחת, דהא כתוב איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת, הרי שעל שניהם יש רק כרת אחד.

[3] אמנם במגדף פטור אף שלכאורה עקימת שפתיו הוי מעשה, מ"מ כיון שישנו בלב פטור.