[1] דדוקא גבי דיני נפשות משום דכתיב (במדבר לה:כד-כה) "ושפטו העדה" "והצילו העדה" - דיש לב"ד להפך בזכותו, ואלו שראו אותו שהרג את הנפש ודאי שלא יראו לו שום זכות. משא"כ בשאר דינים שלא נאמרה גזה"כ הזו, בזה מודה ר"ע שעד נעשה דיין.

[2] הנה ר' יהודה לא כתב להדיא מה סברתו בתעניות. אכן כתב במאירי, דמזה שסתם במשנתנו, ש"מ דמודה בזה לת"ק שהוא באילים כפופין.

[3] תוס' בפירוש הראשון נקטו שאין קשר בין המחלוקת התנאים במשנה דלעיל למשנתנו, וכל התנאים של משנתנו ס"ל שבדיעבד יוצא בכל השופרות (חוץ משל פרה) וכדעת ת"ק דהמשנה לעיל.

[4] הפירוש השני בתוס' ס"ל שכל התנאים מיירי על תקיעת השופר אפי' לכתחילה, ות"ק של המשנה דלעיל ס"ל שכל השופרות כשרים לכתחילה בלא חילוק, והתנאים של המשנה שלנו חולקים עליו, דת"ק דמתניתין ס"ל שכל השופרות הם בדיעבד ולכתחילה הוא ביעל פשוט, ור' יהודה ס"ל שכל השופרות הם בדיעבד ולכתחילה בשופר של איל כפוף. (וע' בדברינו בפנים באיזה פירוש נשארו תוס' למסקנא).