1)

TOSFOS DH V'GARFU V'AFAH BO ES HA'PAS MAHU

תוס' ד"ה וגרפו ואפה בו את הפת מהו

(SUMMARY: Tosfos basically discusses the difference between the heat of the coals and the heat of the oven.)

תימה לריב"א, מאי קבעי, הא קתני סיפא 'בישלה ע"ג גחלים, דברי הכל מותרת'?

(a)

Question: The Riva asks what exactly the Gemara is asking, since the Seifa specifically states that if one cooked it on coals, itis unanymously permitted?

ואפי' למאן דמוקי התם בגחלים עוממות, לא גרע חומו מחום חרס התנור שגרפו?

1.

Question (concl.): And even according to the opinion that establishes it there by coals that are going out, its heat is surely not less than that of an oven from which the coals have been removed.

ותירץ ר"י, שאני גחלים שאין חומן בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן, ועפרא בעלמא הן.

(b)

Answer: The Ri answers that coals are different inasmuch as their heat does not come from the flame, but from the coals themselves which in themselves are like dust.

אבל חום התנור שגרפו מחמת חום שלהבת האבוקה בא, שהוא איסור גמור. הילכך מיבעי ליה.

1.

Answer (concl.): The heat of the oven from which the coals have been removed on the other hand, comes from the heat of the brand's fire, which is completely Asur. Hence the Gemara's She'eilah.

ותימה לר"י, כיון דהפת אסור כשאבוקה כנגדו וחום אבוקה אסור, א"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת?

(c)

Question: The Ri asks that since the bread is Asur when the firebrand burns directly on to it, and the heat of the brand is Asur, even one has cleared out the coals and baked bread in it, the bread ought to be Asur?

ופי' ר"י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן.

(d)

Answer: And he answers that even if the firebrand burns directly on to itit is only Asur mi'de'Rabbanan.

ולא משמע כן בשמעתין.

(e)

Refutation #1: This is not however, implied in our Sugya

וגם לא הוה שייך לפלוגי אי יש שבח עצים בפת אי לא.

(f)

Refutation #2: Moreover, it would then be feasible to draw a distinction between whether there is 'Sh'vach Eitzim' in the bread or not.

ובירושלמי דייק כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו, הלא חום התנור כמו כן מבשלו, והוי צלי מחמת דבר אחר?

(g)

Question: The Yerushalmi asks that when the Pesach is roasted in the oven with the coals underneath it, the heat of the oven too, is instrumental in roasting it, in which case it ought to be forbidden on account of 'Tz'li Machmas Davar Acher'?

ומפרש כי איכא אש, האש נוצח כח התנור, והתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר.

(h)

Answer: And it answers that as long as there is fire, the fire overrides the heat of the oven, which serves merely to preserve the heat of the coals, to prevent it from dispersing.

2)

TOSFOS DH EIN LI ELA SHE'NICHVAH B'EISH ETC.

תוס' ד"ה אין לי אלא שנכוה באש כו'

(SUMMARY: Tosfos clarifies the difference.)

אע"ג דשחין ומכוה שוין לכל דבר - דשחין ומכוה מטמאים בשבוע אחד בשיער לבן ובפשיון ...

(a)

Implied Question: Even though a boil and a burn are equal in all regards - since they both render Tamei in one week, either with a white hair or by means of spreading.

מ"מ נפקא מינה לענין צירוף, דשחין ומכוה אין מצטרפין.

(b)

Answer: Nevertheless, the difference will manifest itself regarding the Din of 'Tziruf', in that a boil and a burn do not combine.

3)

TOSFOS DH NICHVAH BE'GACHELES BE'GAFSIS ETC.

תוס' ד"ה נכוה בגחלת בגפסיס כו'

(SUMMARY: Tosfos queries the need for the Ribuy.)

תימה, מה בין גפסיס רותח וסיד לחרסו של תנור, דאמרינן לעיל טעמא דכתב רחמנא "צלי אש" שני פעמים, הא לאו הכי "צלי אש" קרינא ביה.

(a)

Question: What is the difference between boiling Gafsis and lime on the one hand, and the earthenware of the oven on the other, regarding which we said above that if not for the fact that Torah writes twice "Tz'li Eish", it would indeed be considered roasted in fire ...

והכא איצטריך סיד וגפסיס רותח ריבוייא אבל מ"אש" לא הוה ידענא.

1.

Question (cont.): Whereas here Gafsis and lime require a Ribuy, and without it, they would not be included in "Eish".

4)

TOSFOS DH HA LA'V HACHI GACHELES LO IKRI EISH

תוס' ד"ה הא לאו הכי גחלת לא איקרי אש

(SUMMARY: Tosfos first resolves the need for the Gemara's answer, then discusses the answer itself.)

נראה לרשב"א, דהוה מצי למימר גלי רחמנא במכוה, וגמרינן מיניה.

(a)

Clarification: The Rashba explains that the Gemara could have said that the Torah reveals the Din by Michvah, and we learn from it.

ולא איצטריך לשנויי בע"א אלא משום לשון אחרון דלעיל.

1.

Clarification: And the Gemara finds it necessary to give a different answer only on account of the second Lashon that we learned earlier.

מיהו תימה, אמאי לא משני דרבי איירי בגחלים לוחשות, והכא לא איצטריך לרבויי אלא עוממות, דלא איקרי אש, כדמוכח בסמוך?

(b)

Question: It is difficult however, why the Gemara does not answer that Rebbi is speaking about burning coals, whereas our Sugya we need the Ribuy for coals that are no longer alight.

וי"ל , נהי דגחלת דקרא היינו עוממות, סתם גחלת דמשנה ודברייתא הוי לוחשות.

(c)

Answer: Granted, 'Gacheles' mentioned in the Torah refers to those that are no longer alight, when a Mishnah or Beraisos mentions it, it generally refers to burning coals.

5)

TOSFOS DH BA'EISH TISAREF LERABOS KOL S'REIFOS

תוס' ד"ה באש תשרף לרבות כל שריפות

(SUMMARY: Tosfos explains the D'rashah.)

ד"תשרף" ריבויא הוא, דהוה מצי למיכתב 'באש תמות'.

(a)

Clarification: Because "Tisaref" is a Ribuy, since it could just as well have said 'ba'Eish Tamus'.

6)

TOSFOS DH LI'ME'UTEI EIVER ME'IKARO

תוס' ד"ה למעוטי אבר מעיקרו

(SUMMARY: Tosfos why this is not simply a 'P'rat u'K'lal' and elaborates.)

הקשה ה"ר יוסף, נימא "באש" - פרט, "תשרף" - כלל, ונעשה כלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי, ואפילו אבר מעיקרו דלא דמי לפרט?

(a)

Question: Why do we not say that "ba'Eish" is a 'P'rat', and "Tisaref", a K'lal, turning it into a K'lal which is added to the P'rat, which would then include everything.

וי"ל, דכלל ד"תשרף" קאי א"פרט, כלומר במה תשרף, באש.

(b)

Answer: Because the K'lal of "Tisaref" refers to the P'rat, as if to say - How should one burn it? By fire!

הלכך לא מרבינן מ"תשרף" אלא דומיא דאש דקאי עילויה.

1.

Answer: That is why we only include from "Tisaref" what is similar to the "Eish" to which it refers

והוי 'כלל הצריך לפרט', דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פח:) ד'אין דנין אותו בכלל ופרט'. ריב"א

2.

Answer (conl.): Therefore, it is rather 'A K'lal that needs the P'rat', about which we say in 'Kisuy ha'Dam' (Chulin, Daf 88:) that 'It does not have the Din of a K'lal u'P'rat (Riva).

והקשה רבינו יעקב דאורלינ"ש, אמאי איצטריך קרא למעוטי אבר מעיקרו, הא שמעינן ליה מדאיצטריך "לא תבערו" למעוטי שאין שריפת בת כהן דוחה שבת, מכלל דאין יכול לשורפה באבר מעיקרו.

(c)

Question: R. Ya'akov from Orleans asks why the Pasuk finds it necessary to preclude lead that comes from the earth hot? Why do we not already know it from the fact that we need "Lo Se'va'aru" to teach us that burning a bas Kohen does not override Shabbos ...

דאי יכול לשורפה בו, א"כ פשיטא דלא דחיא שבת, כיון דיכול לעשות בלא דחיית שבת.

1.

Question (cont.): Since if one could use it, it would be obvious that it does not override Shabbos, seeing as it would be possible to do it without desecrating the Shabbos.

ואומר ר"י, דלא פירכא היא כלל, דאיצטריך קרא היכא דליכא אבר מעיקרו.

(d)

Answer: This is not a Kashya, says the Ri, since we need the Pasuk where no hot lead ... is available.

דאי לא תימא הכי, תיקשי אמאי איצטריך קרא דלא דחי שבת, כיון שיכול להרתיח פתילה של אבר מערב שבת? [ועיין תוס' יבמות ו': ד"ה טעמא].

1.

Answer: Because if we did not say that, we could ask why we need a Pasuk that burning a bas Kohen does not override Shabbos, seeing as onecan heat up a string of lead on Erev Shabbos (See also Tosfos Yevamos 6: DH 'Ta'ama').

75b----------------------------------------75b

7)

TOSFOS DH TALMUD LOMAR V'LAKACH ETC. MI'SHA'AS LEKICHAH BA'INAN D'NIHAVI GECHALIM

תוס' ד"ה תלמוד לומר ולקח וגו' משעת לקיחה בעינן דניהוי גחלים

(SUMMARY: Tosfos explains why the Torah inserts the word "ve'Lakach" even though it is seemingly superfluous.)

וא"ת, אפילו לא כתיב "ולקח" אלא "גחלי אש", ידעינן דניהוי גחלים בשעת לקיחה, דלעיולי לגיו לא איצטריך, דשמעינן ליה מק"ו - ומה לפני מלך ... '.

(a)

Question: Even if the Torah had not inserted "ve'Lakach", and written only "Gachalei Eish", we would have known that they must be coals at the time of taking, because to take them inside when they are not coals does not need a Pasuk, due to the Kal va'Chomer (cited shortly) 'If one would not do such a thing before human king, how much more so before the King of Kings ... !'

וע"כ, מוקמינן ליה לשעת לקיחה?

1.

Question (concl.): Consequently, the Pasuk must be speaking where they are coals at the time that they are taken.

וי"ל, דודאי לא צריך קרא משום הכי, אלא דאי אפשר לכתוב בע"א אלא "ולקח".

(b)

Answer: To be sure, we do not need a Pasuk for that, only the Torahhad no other way of expressing itself, other than by inserting the word "ve'Lakach".

8)

TOSFOS DH YITOL ES MEKOMO

תוס' ד"ה יטול את מקומו

(SUMMARY: Tosfos asks why we do not apply the Din of 'Yitol es Mekomo' to other cases of roasting.)

ולא סגי ליה בקליפה, לפי שהרוטב נבלע יותר בתוכו.

(a)

Clarification: K'lifah will not suffice, because the gravy becomes deeply absorbed inside it.

ואם תאמר, נגע בחרסו של תנור, אמאי סגי ליה בקליפה, הלא הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו, כמו נטף מרוטבו וחזר אליו?

(b)

Question #1: There where it touches the earthenware of the oven, why will K'lifah be sufficient? Why do we not say there too, that the gravy that is absorbed in that Shi'ur K'lifah is absorbed in the Korban Pesach to the extent that it requires Netilas Mekomo, just like when some of the gravy dripped and returned to its original location?

וכל דבר הנאסר בצלי, דקי"ל דאינו נאסר אלא כדי קליפה מחמת הרוטב שבו, יאסור עד כדי שיטול את מקומו?

(c)

Question #2: Moreover, why do we not say in every case that is forbidden due to being roasted, where we Pasken that it is only forbidden 'K'dei K'lifah', due to the gravy that it contains, why is it too, not forbidden to the Shi'ur of K'dei Netilah?

ואיכא לאוקמא בשאין רוטב כי אם מעט, ומעט רוטב אינו אוסר כל כך, כדאמרינן בגמ' שאני סיכה דמשהו עבדי לה.

(d)

Answer: One could establish those cases where there is only little gravy, which does not render forbidden, in the same way as the Gemara says 'Anointing is different, since one only rubs in a minimal amount of oil.

9)

TOSFOS DH V'IM TZ'LI YIKLOF ES MEKOMO

תוס' ד"ה ואם צלי הוא יקלוף את החיצון

(SUMMARY: Tosfos clarifies the case.)

בכל ענין מיירי - בין חם בין צונן, דמתוך שהוא רך, בולע אע"פ שאינו חם - דדומיא דחי קתני.

(a)

Clarification: It speaks in all cases, whether it is hot or whether it is cold, because since it is soft, it will absorb even when it is not hot - since the Tana is speaking in a similar case to when it is raw.

10)

TOSFOS DH L'FI SHE'EIN MOCHRIN MA'ASER SHEINI BI'YERUSHALAYIM

תוס' ד"ה לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושלים

(SUMMARY: Tosfos draws a distinction between eating Ma'aser Sheini in its Kedushah and redeeming it.)

פירש בקונטרס, ד"כי ירבה ממך הדרך ... ונתתה בכסף" כתיב.

(a)

Explanation #1: Rashi explains that this is because the Torah writes "When the journey is too far for you ... then you may exchange it for money".

וקשיא לר"י, דהא קרא בפדיון מיירי, שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר, אבל הכא אפילו לאוכלו בקדושתו, כדפי' בקונטרס גופיה?

(b)

Question: The Ri queries this however, since the Pasuk is speaking about redemption, when one takes it out of its Kedushah, and transfers it on to something else. Whereas here we are speaking about eating it even in its Kedushah, as Rashi himself explains?

והכי נמי משמע לישנא ד'מוכרין, מדלא קתני 'מחללין'.

1.

Question (cont.): And this is also implied from the Lashon 'Mochrin' (as opposed to 'Mechal'lin').

ויש ספרים שכתוב בהן 'שאין פודין', אבל רש"י כתב 'שאין מוכרין'.

(c)

Possible Answer: There are in fact, some texts that read 'she'Ein Podin'; But Rashi has the text 'she'Ein Mochrin'.

ונראה לר"י, דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה, דאסור מן התורה.

(d)

Explanation #2: The Ri therefore explains that in Yerushalayim, they decreed selling on account of redeeming, which is Asur min ha'Torah.

ולרשב"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה ...

(e)

Explanation #3: Whereas the Rashba explains that they only forbade selling because it is downgrading the Mitzvah.

כדתנן בריש מסכת מעשר שני (פ"א מ"א) שאין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין שוקלין כנגדו.

1.

Source: As we learned at the beginning of Maseches Ma'aser Sheini (Perek 2, Mishnah 1) that one may not sell it, give it as a security or weigh against it.

OTHER D.A.F. RESOURCES
ON THIS DAF