[1] דכיון שהם בתחילה - זה מראה דרך חירות, אולם שני כוסות האחרונים אין טעם להסב בהם, דכיון שכבר הראה שהוא בן חורין וסיפר את ההגדה - "מאי דהוה הוה" ואין צריך עוד להסב. והגם שבאותה שעה הוא אוכל מצה - ומצה צריכה הסיבה, תירצו התוס' (בד"ה מאי) דשאני מצה שהיא עיקר הסעודה יותר מהיין, ועוד שביין כבר היסב בשני כוסות הראשונים, ועוד שגבי מצה נאמר בתורה שענינה זכר לחירות ממצרים שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגאלו.

[2] ס"ל דדוקא בשני כוסות האחרונים צריך להסב דזה השעה שהוא כבר נחשב בן חורין אחר שגמר את סיפור יציאת מצרים, אולם בשני כוסות הראשונים עדיין מספר מעבדות וכו' לכן שם לא צריך להסב.

[3] דכיון ששתה את היין חי ולא מזוג הרי שלא נהג בדרך חירות, ולא קיים את המצוה בשלמות שהיא לשתות את היין בדרך חירות.

[4] רש"י מפרש שעירה את ד' הכוסות לכל אחד ושתה אותו. והרשב"ם הקשה על זה, דפשיטא דאפי' שותה הרבה בכוס אחת אינו נחשב יותר מכוס אחת. ולכן פירש רשב"ם ששתה את הד' כוסות אחת אחרי השניה ולא לפי הסדר, וכן הסכימו התוס' (בד"ה בבת).

[5] ולפירוש זה ההו"א סברה שבכל כוס מספיק שיהיה אחד חלקי שש עשרה מרביעית הלוג של יין חי. ועל זה מקשה הגמ' מהברייתא שאמרה: "ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית" ומבואר שצריך שיהיה בין כל הכוסות רביעית יין חי ולא מספיק שבין כולם יהיה רק כדי מזיגות שיעור כוס יפה - רובע רביעית. ותירצה הגמ' אידי ואידי חד שיעורא הוא, דמה שאמר שמואל כדי מזיגות כוס יפה, הכוונה על כל אחד ואחד מהכוסות - ולא שבין כולם יהיה רובע רביעית. ופירוש זה מתיישב עם גירסתנו.

[6] ולפ"ז גם בהו"א ידעה הגמ' דשמואל מצריך לפחות רובע רביעית, רק מזה שאמר "כוס יפה" סברה הגמ' דהיינו יותר מרביעית והוקשה לה מהברייתא שכתוב בה רביעית. ותירצה - וכך היא הגירסא לפירוש זה: "אידי ואידי חד שיעורא כדי מזיגת כוס יפה היינו רביעית", כלומר שגם לשון "כוס יפה" משמעו רביעית ולא יותר. וע' עוד פירוש בתוס' (בד"ה ואת).