PESACHIM 96 (20 Tishrei) - Dedicated by Al and Sophia Ziegler of Har Nof, Jerusalem, and their son Jared, in loving memory of Al's mother, Chaya bas Berel Dov Ziegler, on the day of her Yahrzeit - and that her grandson Jared may be Zocheh to build a Bayis Ne'eman b'Yisrael with his Kalah!

פסחים דף צו. א

דברים דלהלן האם נהגו גם בפסח מצרים וגם בפסח דורות או לא?

בפסח מצרים בפסח דורות
מקחו בעשור (אומר זה לשם פסח) נוהג אין נוהג
הזאה באגודת אזוב על המשקוף וב' המזוזות נוהג אין נוהג
מתן דמים ואימורים על גבי המזבח אינו נוהג [1] נוהג
אכילתו בחפזון נוהג אין נוהג
ביקור ד' ימים קודם שחיטה נוהג נוהג [2]
אכילתו דוקא בלילה, אסור לערל, אסור לבן נכר,
אסור לממיר דת, מילת זכריו ועבדיו מעכבתו,
אסור בשבירת עצם, אסור לאוכלו נא ומבושל

נוהג
איסור חמץ נוהג יום אחד נוהג שבעה

פסחים דף צו: א

הפסח שאבד והפריש אחר והקריב לשני, ונמצא הראשון בזמנים דלהלן,
האם קרב בעצמו שלמים או ירעה ובדמיו יביא שלמים [3]?

כשנמצא
קודם חצות
כשנמצא אחר חצות וקודם שחיטת השני כשנמצא
אחר שחיטת השני
לרבה ולתנא קמא ירעה ירעה קרב שלמים
לר' זירא ולר' אליעזר ירעה קרב שלמים [4] קרב שלמים

הפסח שאבד וכו', ועשה בו תמורה בזמנים דלהלן, האם תקרב התמורה או תרעה?

נמצא אחר שחיטה
והמיר בו אחר שחיטה
נמצא קודם שחיטה
והמיר בו אחר שחיטה
נמצא קודם שחיטה
והמיר בו קודם שחיטה
ללישנא קמא דרבה קרב שלמים ירעה [5] ירעה
לאיכא דמתני ברבה קרב שלמים קרב שלמים ירעה

-------------------------------------------------

[1] ובפשטות מבואר בסוגיא שנאכל כל הפסח גם אימוריו. וע"ע מאירי.

[2] וכן הדין בקרבן תמיד דטעון ביקור ד' ימים, אכן פסח שני אין טעון ביקור ד' ימים.

[3] ומבואר במשנה ובגמ' שכן הדין בתמורתו, שאם המיר בפסח הראשון ואח"כ אבד, דתלוי מתי נמצא וכדלהלן, שכשהוא רועה גם תמורתו רועה וכשהוא קרב שלמים כן הדין בתמורתו. ויש חידוש גבי תמורתו לומר שאינה קרבה שלמים. ופירש"י שהחידוש הוא שלא אמרינן שמתחילה התמורה היא שלמים, אלא אם הוא נדחה ע"י שחיטת השני ה"ה שתמורתו נדחית. וכן פירשו התוס' (בד"ה קמ"ל) בפירוש א', דאע"ג דבאיסור הוקדשה ואין דעתו עליה לשם פסח, בכל אופן אם הוא נדחה ואזיל לרעייה כך היא. עוד פירש ר"י בתוס', דס"ד דכיון שתמורה אינה ראויה לעולם לשם פסח, ס"ד שמתחילתה שלמים היא ואינה נדחית קמ"ל שכן נדחית. [אולם ציינו שמרש"י משמע שכן ראויה התמורה לפסח].

[4] דדוקא אם נמצא קודם חצות שהיה ראוי להקרב לפסח ודחייה בידים בזה שהקריב את השני, אז הדין שנדחה מלהקרב ולא ראוי גם לשלמים אלא ירעה ובדמיו יביא שלמים. אולם אם נמצא אחר חצות, שלא היה ראוי להקרב לפסח בתחילת זמן שחיטה שהיא השעה הקובעת, הרי שלא נדחה בידים, וקרב בעצמו לשלמים. ורבה ס"ל שכיון שעמד הראשון לפניו בשעת שחיטת השני ולא השתמש בו, בזה סגי לדחותו.

[5] דאף שלא דחתה שחיטת השני את התמורה - שלא היתה עדיין אז, בכל אופן הוא בא מקדושה דחויה.

עוד חומר לימוד על הדף