פסחים דף צה. א

באלו דברים שוה פסח ראשון לשני ובאלו לא?

פסח ראשון פסח שני
מצות שבגופו [1] שוים: סדר עבודתו [2], ואכילתו צלוי, ואיסור הוצאה ושבירת העצם
מצות על גופו [3] שוים: אכילתו על מצות ומרורים
מצות שאינם
על גופו [4]
צריך להשבית שאור, אסור בבל יראה ובל ימצא, ואסור לשוחטו על החמץ, טעון הלל באכילתו אין צריך בו לכל זה

במה נחלקו ת"ק ואיסי בן יהודה בסוגיא?

מנין שמצות שאינם על גופו
אינם נוהגות בפסח שני
מה עושה כל אחד מהפסוק של השני
לתנא קמא דכתיב "וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ" [5] "יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" דאין שוחטין פסח שני על היחיד
לאיסי בן יהודה דכתיב "יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" [6] "וְעֶצֶם" [7] וגו' ללמד בין שיש בו מח ובין לא

מה ילפינן מהפסוקים (במדבר ט:יא-יב) "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ"?

מהכלל: כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח מהפרט [8]
"עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" לרבות שצריך להיות צלי אש למעט שאין צריך להשבית שאור
"לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" שאסור להוציא ממנו [9] לפטור מבל יראה ומבל ימצא [10]
"וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ" שאסור לאוכלו נא מותר לשוחטו על חמץ

פסחים דף צה: א

מה הדין בפסח ראשון ושני לענין הדינים דלהלן?

לענין שבת לענין טומאה לענין לינה
פסח ראשון דוחה דוחה טעון לינה
פסח שני דוחה לחכמים: אינו דוחה
לר' יהודה: דוחה [11]
לתנא אחד בר' יהודה: טעון
לתנא אחרינא בר"י: אינו טעון

הפסח שבא בטומאה, מה דינו בדלהלן?

האם יאכל ממנו זבין וזבות נדות ויולדות אכלו ממנו זבין וכו' האם חייבים כרת מה הדין אם נכנסו אז הזבין וכו' למקדש
לתנא קמא
אסורים מלאכול

פטורים מכרת
חייבים כרת
לר' אליעזר פטורים מכרת

פסח הבא בטומאה ודחקו בו טמאי מתים ועשו כדלהלן, האם חייבים כרת?

דחקו ונכנסו להיכל דחקו ואכלו אימורי הקרבן
לרב יוסף ספק

לרבא
ללשון ראשון חייבים [12]
פטורים [13] (וחייבים משום זרות)
לאיכא דאמרי פטורים [14]

-------------------------------------------------

[1] כתיב (במדבר ט:יב) "כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" - מדכתיב "יעשו אותו" למדנו שבכל המצות שבגופו שוים פסח ראשון ושני. ושאר הדברים ומקורם יתבארו בברייתא דלהלן.

[2] וכולל עוד, שיהיה זכר תמים בן שנה, ולא נאכל נא ומבושל, וטעון הלל בעשייתו. ודוחה את השבת.

[3] ילפינן מדכתיב (שם:יא) "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" שהיא מצוה שעל גופו - ולא בגופו ממש, שכל מצות שהם על גופו הם גם בפסח שני.

[4] נחלקו בלימוד זה ת"ק ואיסי בן יהודה וכדלהלן.

[5] וילפינן, מה איסור שבירת העצם מיוחד בזה שהוא מצוה שבגוף הפסח, אף כל מצוה שבגוף הפסח נוהגת גם בפסח שני, יצא השבתת שאור וכדומה שאינם מצות בגופו של פסח שאין נוהגות בפסח שני.

[6] מזה שייתרה התורה ואמר "יעשו אותו" ש"מ שרק במצוה שבגוף הפסח הכתוב מדבר, וה"ה שנוהגת בו מצוה שעל גוף הפסח כמו מצות ומרורים כדכתיב להדיא, אבל לא במצות שאינם בגופו של פסח שהם אינם נוהגות בפסח שני. ולקמן תקשה הגמ', לאיסי בן יהודה מדוע צריך את שאר הפרטים בפסוק.

[7] הגמ' הקשתה על איסי בן יהודה רק מפסוק "וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ", אכן הקשו רש"י ותוס' מה יעשה עם הפסוק "לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר", דהא לדידיה לא צריך למעט לבל יראה דהרי הוא לומד זאת מ"יעשו אותו" שכל שאינו מצוה שבגופו.

[8] כל מה שפירטה התורה להדיא שנוהג בו, והם מצות עשה דמצות ומרורים, ומצות לא תעשה הניתקת לעשה שלא להשאיר מבשר הפסח, ומצות לא תעשה גמורה דעצם לא תשברו בו.

[9] דיש דין שבבית אחד יאכל ולא יוציא מממנו, והוא לאו הניתק לעשה שאם הוציאו הוא צריך להחזירו, ולכך הוא דומה לדין נותר שהוא גם לאו הניתק לעשה שאם הותיר צריך לשורפו ביום א' דחוה"מ בבוקר.

[10] וגם זה דומה הוא, דהרי אם מצא חמץ בפסח יש לו מצוה להשביתו.

[11] אכן דין זה שונה מפסח ראשון דפסח ראשון דוחה את הטומאה רק ברוב ציבור, ואילו פסח שני דוחה את הטומאה לר' יהודה אפי' ביחיד.

[12] דדרשינן מדכתיב (במדבר ה:ב) "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה" אפי' ממקצת מחנה, ואף שכאן מותרים בעזרה שהיא מקצת מחנה שכינה, מ"מ מההיכל הם משולחים ואם הם נכנסים שם חייבים כרת.

[13] דכתיב (ויקרא ז:כ) "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ", ומכאן למדנו שאוכל בשר קודש בטומאת הגוף חייב כרת, ומרבים מהא דכתיב "אשר לה' " שגם האוכל את האימורים בטומאת הגוף חייב כרת. וכיון שזה נלמד מריבוי זה, יש לנו לומר שדוקא היכא שאין טומאת בשר אז חייב כרת על האימורים, אולם כשאין דין טומאת בשר אין דין גם באימורים.

[14] דכתיב (במדבר ה:ב) "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה" וכתיב (שם:ג) "אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם" - ויש לנו לדרוש מתי אתה משלח מן המחנה מתי שאתה יכול לקיים בהם אל מחוץ למחנה תשלחום, אכן כאן בטמאי מתים שמותרים במקצת מן המחנה שהרי הם נכנסים לעזרה כדי להקריב את הפסח, באופן זה לא קוראים בהם וישלחו מן המחנה ופטורים מכרת.

עוד חומר לימוד על הדף