פסחים דף עא. א

שלמים [1] ששחטן מערב יו"ט האם יוצא בהן ידי חובת שלמי שמחה ושלמי חגיגה, או לא?

שלמי שמחה שלמי חגיגה
לעולא אמר ר"א אינו יוצא - בעינן זביחה בשעת שמחה אינו יוצא -
משום דבעינן שתבוא מחולין [2]
לרבין אמר ר"א יוצא - לא בענין זביחה בשעת שמחה

האם יש חיוב שמחה בזמנים דלהלן? [תוד"ה לילי].

בליל יו"ט הראשון בשאר הימים והלילות בליל שמיני עצרת ביום שמיני עצרת
לרש"י
אין חיוב

יש חיוב [3]

יש חיוב [4]
אין חיוב [5]
לתוס' יש חיוב

מה הוא זמן הקרבת אימורי חגיגה, וכמה זמן אכילתם, ומנין?

חגיגת י"ד חגיגת ט"ו
זמן הקרבת האימורים רק כל הלילה - ואח"כ נפסלין בלינה, דכתיב "לא ילין חלב חגי עד בקר" [6]
זמן אכילת הבשר לרבנן: לב' ימים ולילה אחד -
דכתיב "ביום הראשון לבקר" [7]
לבן תימא: כזמן אכילת הפסח [8]
לב' ימים ולילה אחד -
דכתיב "אם נדר או נדבה" [9]

פסחים דף עא: א

שחט זבחים (כשלמים וכדומה) בשגגה בערב פסח שחל להיות בשבת לשם פסח, מה דינו?

בראוים לפסח
-שה בן שנתו
באין ראוים לפסח
- בבקר, ובבן שנתים
כששחט שלא לאוכליו
או שלא למנויו [10]
לר' אליעזר [11] חייב חטאת חייב חטאת חייב חטאת
לר' יהושע פטור חייב חטאת חייב חטאת
לר' מאיר [12] פטור פטור חייב חטאת

שחט זבחים (כשלמים וכדומה) בשגגה בשבת לשם קרבן ציבור - כתמיד ומוסף, מה דינו?

שחטם לשם קרבן ציבור
לר' אליעזר ור' יהושע [13] חייב חטאת
לר' מאיר [14] פטור

-------------------------------------------------

[1] כתבו התוס' (לעיל דף ע: ד"ה שלמים), דמיירי אפי' בשלמים שהקדישם לשם חגיגת ט"ו, אין עולה לו לשם חגיגה כיון שלא שחטן בזמנם.

[2] כלל הוא: "כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין", וכיון שחגיגה היא דבר שבחובה - לכך אינה באה אלא מן החולין. ובאמת שמטעם זה ה"ה בשלמים שהקריבם ביו"ט עצמו נמי לא יוצא, אלא שלא מיירי בכה"ג שעבר איסור, דאין נדרים ונדבות קרבים ביו"ט.

[3] כתיב (דברים טז:טו) "והיית אך שמח", ולכאורה פסוק זה מיותר דהרי כבר נאמר לעיל מינה (שם:יד) "ושמחת בחגך", ועל כרחך שבא לרבות. ומצד שני יש לנו לדרוש תיבת "אך" לחלק ולמעט. ומתוך כך מסתבר לנו לרבות ליל יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו, ולמעט ליל יו"ט הראשון שאין שמחה לפניו.

[4] ריב"א בתוס' (ד"ה לרבות) סובר שמהריבוי דלעיל ד"והיית אך שמח" אנחנו מרבים גם לכל שאר הלילות, דבלא ריבוי הייתי אומר דכיון דדרשינן מהאי קרא ד"ושמחתם לפני ה' שבעת ימים" - "ימים" ולא לילות גבי נטילת לולב, דה"ה נמי גבי שלמי שמחה אין מצוה לשמוח בבשר בלילה, קמ"ל קרא. אכן רש"י סתם בזה שהריבוי רק לליל יו"ט האחרון.

[5] כן פירש"י (בד"ה לרבות), וז"ל: ויו"ט האחרון גופיה לא, דהא תרי זימני שבעת ימים כתיב גבי שמחה, וממילא אימעיט שמיני. אכן התוס' חולקים, וס"ל דודאי שאם התרבה לילו כ"ש יומו שהוא עיקר, וכמשמעות המשנה "הלל והשמחה שמונה".

[6] ולמד רב כהנא ממה שפסוק "ולא ילין חלב חגי עד בקר" (שמות כג:יח) - סמוך לפסוק הבא: "ראשית בכורי אדמתך", ש"מ שהכוונה לבוקר ראשון. אכן רב יוסף הקשה עליו, שלא צריך ללימוד זה את סמיכות הפסוקים, והדבר פשוט שסתם "בקר" - הוא בוקר ראשון, ואדרבה כשהכוונה לבוקר שני צריך לימוד לזה.

[7] פי', מדכתיב (דברים טז:ד) "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר" - למדנו שבשר שזבחת בערב יו"ט - היינו ביום י"ד - אתה אוכל ממנו ביום ראשון, ואומר, שלא ילין עד הבקר על כרחך דהוא בקר שני, דבבוקר ראשון עדיין הוא אוכל.

[8] עוד כתבו התוס' (בד"ה לימד) דלשיטת רש"י בזבחים (דף לו:) שמפרש ד"שלמים הבאים מחמת פסח" - היינו חגיגת י"ד, יש עוד תנא דס"ל שחגיגת י"ד נאכלת רק ליום ולילה. אכן ר"י חולק על רש"י בזה ומפרש שהכוונה למותר הפסח.

[9] ודרשינן מריבוי ד"אם נדר" לרבות חגיגת ט"ו למה שנאמר בפסוק בהמשך "ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת - דהיינו ב' ימים ולילה אחד.

[10] נידון זה הוא אפי' בשוחט קרבן פסח ממש. והשגגה באופן זה היא, שחשב שהוא קרבן כשר, או שנעלמה ממנו שבת.

[11] ס"ל דאף שטעה מחמת דבר מצוה ואף שקיים מצוה כל דהו במעשהו - דהרי כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים (רק שלא עלו לבעלים לשם חובה), בכל אופן חייב חטאת.

[12] ר"מ סובר שכיון שהוא טרוד בהקרבת קרבן, הוא פטור, ואפי' הקריב עגל לשם פסח ג"כ פטור.

[13] והגם דס"ל לר' יהושע דהטועה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו (כמו כאן שבכל אופן הקרבן כשר) פטור, מ"מ כיון שכאן יש לקרבן התמיד קצבה (ר"ל, דאין רואה הרבה אנשים עסוקים בהקרבה, וכיון שכבר נשחט התמיד צריך הוא לדעת שלא צריך לשחוט עוד), ולכן אינו דומה לפסח שאין קצבה וחושב שצריך להקריב עוד.

[14] לר' מאיר כל שטרוד מחמת מצוה, הוא פטור. וכן ס"ל לר"מ שהטועה בדבר מצוה אפי' שלא קיים מצוה - ג"כ פטור.

עוד חומר לימוד על הדף