[1] דכיון דס"ל להאי מ"ד שאפי' שטעה, מ"מ אהנו מעשיו ונעקר הזבח מלהיות פסח, והרי הוא שוחט שאר זבחים שלא דוחים שבת - בשבת, ולכן חייב חטאת.

[2] דכיון שלא אהנו מעשיו, הרי נשאר לשם פסח כשר, ולא חילל את השבת.

[3] כך העמיד ר' אמי, כדי ליישב את הסתירה, שבמשנתנו אמר ר' יהושע גבי קרבנות ציבור שאם שחט שאר הזבחים לשמן - חייב ומשום שיש לקרבנות ציבור קצבה, וקשה דגם גבי תינוקות יש להם קצבה, ולמה פטר בהם. ותירץ ר' אמי, דבתינוקות הוא טרוד בדבר מצוה, דכיון ששניהם לפניו למול ויודע שאחד מהם צריך למול בשבת, הרי כשהקדים למול את של ע"ש היה טרוד בדבר מצוה ופטור. אבל להיפך, אם הקדים למול של שבת, שבשעה שמל של ע"ש לא היה טרוד במצוה חייב. וה"ה גבי קרבנות ציבור מיירי שכבר הקריבו היום - וחייב דאינו טרוד בדבר מצוה.

[4] והגם שלא קיים מצוה בזה שמל של ראשון בשבת, מ"מ היה טרוד בטירדא דמצוה כיון ששני תינוקות לפניו ואחד מהן זמנו למול בשבת [אולם גבי קרבנות ציבור מודה ר' יהושע שחייב, כיון שכבר הקריבו את התמידין והמוספין של היום, והרי שלא טרוד במצוה].

[5] והגם שלדעתו היה טרוד במצוה - שהרי חשב שזה התינוק שנשאר הוא של שבת, וגם קיים מצוה של מילה (בתשיעי), מ"מ חייב דלא ניתנה שבת להדחות אצלו. אמנם גבי קרבנות ציבור סובר ר"מ שפטור כיון שנתנה שבת להדחות אצלם.

[6] העמידה הגמ' למסקנא דמיירי שהיה בשעה הסמוכה לוסתה, שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן בשעה זו, וגבי אשתו נדה יש לו לשואלה אם הוא זמן הסמוך לוסתה כיון שאינו מתבייש ממנה, משא"כ מיבמתו שהוא מתבייש לשואלה.

[7] וס"ל דכ"ש הוא, דאם חייב גבי ביאת אשתו שמקיים מצוה לשמחה, כ"ש גבי שפוד שאכל לבסוף נותר שלא קיים שום מצוה.

[8] דדוקא גבי אשתו יש לו לשואלה אם הוא שעת וסתה ואם לא שאל חייב חטאת, אולם גבי נותר אין לו את מי לשאול, וכיון שהיה סבור שהוא בשר צלי דקדשים וחשב לקיים מצוה והוא טורד בזה יש לפוטרו.