פסחים דף כג. א

מה דין תרומה בדלהלן?

מנין שהיא מותרת בהנאה? מה דרשינן מדכתיב "תרומתכם"?
לר' אבהו מדכתיב "תרומתכם" - שלכם תהא [1] לענין להתירו בהנאה
לחזקיה מזה שלא כתוב בו "לא יֵאָכֵל" אורחיה דקרא לדבר כן ולא לדרשא

מה דין נזיר בדלהלן? [תוד"ה נזרו].

מנין שיין מותר לו בהנאה? מה דרשינן מדכתיב "נזרו"?
לר' אבהו מדכתיב "כל ימי נזרו" - נזרו שלו [2] לענין להתירו בהנאה
לחזקיה מזה שלא כתוב בו "לא יֵאָכֵל" על נזרו מגלח ואינו מגלח על נזירות אביו

מה דין חדש בדלהלן?

מנין שחדש מותר בהנאה? מה דרשינן מדכתיב "נזרו"?
לר' אבהו מדכתיב "קצירכם" - שלכם תהא לענין להתירו בהנאה
לחזקיה מזה שלא כתוב בו "לא יֵאָכֵל" אורחיה דקרא לדבר כן ולא לדרשא

מה דרשינן מהפסוק (ויקרא ז:כד) "וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה"?

מה נדרוש אם היה כתוב
"יעשה למלאכה"
ומה דורשים עוד
מזה שכתוב גם "לכל"
לר' יוסי הגלילי דוקא למלאכת גבוה הותר [3] דגם למלאכת הדיוט מותר
לר' עקיבא דוקא למלאכת הדיוט הוא טהור [4] דגם למלאכת גבוה הוא טהור

פסחים דף כג: א

מה החילוקים בין חזקיה לר' אבהו?

מנין שחמץ בפסח - לרבנן
ושור הנסקל - לכו"ע, אסורים בהנאה?
האם חולין שנשחטו בעזרה
אסורים בהנאה, ימ-ומנא לן?

לר'
אבהו
לר"מ מדהוצרך קרא להתיר נבלה אסורים בהנאה - ילפינן מ"אותו"
לר'
יהודה
"אותו" אתה משליך לכלב
ולא שאר איסורי הנאה
מותרים בהנאה - "אותו" אינו מיותר
לחזקיה מדקרינן בהו "לא יֵאָכֵל" אסורים בהנאה - ילפינן מ"אותו"

לר' יהושע בן לוי,
מדוע אי אפשר ללמוד איסור הנאה לחמץ בפסח ושור הנסקל מהלימודים דלהלן?

למה לא יליף?
מהיכא דיליף חזקיה - מדקרינן בהו "לא יֵאָכֵל" "לא יֵאָכֵל" - משמע לו רק איסור הנאה
מהיכא דיליף ר' אבהו אליבא דר"מ - מנבלה סבר כר' יהודה דבעינן לדברים ככתבן [5]
מהיכא דיליף ר' אבהו אליבא דר' יהודה - מ"אותו" צריך לו לאיסור חולין בעזרה מה"ת

-------------------------------------------------

[1] ואף שפסוק זה (במדבר יח:כז) נאמר בתרומת מעשר שהיו מפרישים לוים מעשר מן המעשר, ה"ה גם תרומה גדולה שהוקשה באותו פסוק, דהרי כתיב התם (שם) "כדגן מן הגורן" - דהיינו תרומה גדולה.

[2] מזה שכתוב "נזרו" ולא כתוב "כל ימי הנזירות", ש"מ שמה שכתוב שם בפסוק (במדבר ו:ד) "מכל אשר יעשה מגפן היין" יהיה היין שלו לענין להנות ממנו.

[3] פי', כגון למשוח עורות של הקדש בדק הבית, והייתי אומר שדוקא לגבוה מותר משום שמצינו שהותר חלב רק לגבוה להקרב למזבח, אבל למלאכת הדיוט אסור, קמ"ל "לכל". וסברה הגמ', דמזה שהוצרך ר' יוסי להתיר בהנאה, ש"מ שלולא זה היה אוסר דמשמע ליה "לא תאכלו" לאסור גם בהנאה ודלא כר' אבהו.

[4] ס"ל לר"ע שלא הוצרך הפסוק להתיר למלאכת הדיוט, דלא היה ס"ד לאסור בהנאה, אלא הייתי אומר שדוקא למלאכת הדיוט אין טומאה בחלב נבלה אבל לגבוה אסור להשתמש בזה משום טומאה. וסברה הגמ', דמזה שלא צריך להתיר בהנאה, ש"מ שדורש כמו ר' אבהו שאין ב"לא תאכלו" האמור בחלב נבלה משמעות לאסור בהנאה.

[5] כלומר, אין מיותר הפסוק ללמדנו שדוקא נבלה הותרה בהנאה אבל שאר איסורים שבתורה אסורים גם בהנאה, די"ל לעולם שכל איסורים שבתורה מותרים בהנאה ומה שהזכיר היתר הנאה בנבלה במיוחד, הוא כדי להודיע לנו שצריך לתת את הנבלה לגר או למכור אותה לגוי ולא יעשה להיפך.

עוד חומר לימוד על הדף