PESACHIM 24 (7 Av) - Dedicated in memory of Dr. Simcha Bekelnitzky (Simcha Gedalya ben Shraga Feibush) of Queens, N.Y., Niftar 7 Av 5757, by his wife and daughters. G-d-fearing and knowledgeable, Simcha was well known in the community for his Chesed and Tzedakah. He will long be remembered.

פסחים דף כד. א

מה לומדים מהפסוק (ויקרא ו:כג)

"וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"?

לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף
להוה אמינא ללמד על חטאת החיצונה
שהכניס דמה לבפנים פסולה
כל איסורין שבתורה איסורין בהנאה [1]
לאביי כל איסורין שבתורה איסורין בהנאה [2] ללמד על חטאת שנפסלה
שמקום שריפתה הוא בקודש דוקא
לרב פפא ליחד לאו לעצמה כדי שילקה עליו [3]

האוכל סוג שרצים דלהלן, על איזה לאוים הוא לוקה ועל איזה לא?

שרץ המים
פוטיטא
שרץ הארץ
נמלה
שרץ העוף
צירעה
ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו (ויקרא יא: יא) לוקה אינו לוקה אינו לוקה
וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו (דברים יד:י) לוקה אינו לוקה אינו לוקה
אל תשקצו נפשותיכם בכל השרץ השורץ (ויקרא יא:מג) לוקה לוקה לוקה
ולא תטמאו בהם ונטמתם בם (שם) לוקה לוקה לוקה
לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום (שם:מב) אינו לוקה לוקה לוקה
וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל (שם:מא) אינו לוקה לוקה לוקה
ולא תטמאו את נפשותיכם
בכל השרץ הרומש על הארץ (שם:מד)
אינו לוקה לוקה לוקה
וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו (דברים יד:יט) אינו לוקה אינו לוקה לוקה

פסחים דף כד: א

האוכל או הנהנה מחלב שלא כדרך הנאתו האם חייב?

האוכל חלב חי שאינו מבושל הנהנה מחלב לתת על מכתו [4]
ללישנא קמא דר' יוחנן אינו לוקה לוקה
לאיכא דאמרי דר' יוחנן כ"ש דאינו לוקה אינו לוקה

-------------------------------------------------

[1] כלומר, מכאן יש ללמוד לחמץ בפסח ושור הנסקל שאיסורם לא רק באכילה אלא גם בהנאה, והלימוד הוא במדת "אם אינו ענין" דכיון שבחטאת החיצונה לא צריך ללמד לא על איסור אכילה דהא כתוב בו, ולא על איסור הנאה דהרי כבר כתוב (ויקרא י:טו) "והנה שורף", ודרשו שאמר משה לבני אהרן למה שרפתם אותה, וכי נכנס מדמה לבפנים שדינה בשריפה, חזינן דזו שנכנס מדמה לבפנים אה"נ שדינה בשריפה. וא"כ הפסוק דילן מיותר ללמד לכל איסורים שבתורה.

[2] אמר אביי דהלימוד הוא מהייתור ד"לא יאכל" - דאחר שכבר כתוב שדינה בשריפה פשיטא שלא נאכלת, ולעבור עליה בלאו נלמד ממה שדרש ר' אלעזר מקרא (שמות כט:לד) "לא יאכל כי קודש הוא" - כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו. וכיון שהוא מיותר בא ללמד לכל התורה, ואם אינו ענין לאיסור אכילה תנהו ענין לאיסור הנאה.

[3] הקשה רב פפא לאביי, ד"לא יאכל" אינו מיותר דאיצטריך ליה "ליחודיה לאו לגופיה", דלולי שכתוב בגופו אי אפשר ללמוד מר"א למלקות, היות שלימודו של ר"א נחשב "לאו שבכללות" - שאין לוקין עלו.

[4] וזה שלא כדרך הנאתו, דדרך הנאתו הוא להבעירו להנות מאורו או למשוח בו עורות, אבל לא לרפואה.

עוד חומר לימוד על הדף