פסחים דף כב. א
אליבא דר' אבהו מה סברת ר"מ ור' יהודה בדלהלן?
מה ילפינן מקרא "לכלב תשליכון אותו" - "אותו" אתה משליך לכלב | מה דין חולין שנשחטו בעזרה לענין הנאה | |
לר' יהודה | דוקא טריפה אתה משליך ולא שאר איסורים [1] |
אין איסורם מה"ת [2] ומותרין בהנאה |
לר' מאיר | דוקא טריפה אתה משליך ולא חולין שנשחטו בעזרה |
איסורם מה"ת ואסורים בהנאה |
מה דין גיד הנשה בדלהלן?
האם מותר בהנאה? | האם חייב בבהמה טמאה | |
לר' יהודה [3] | מותר בהנאה | וחייב שתים |
לר' שמעון [4] | אסור בהנאה | פטור |
במה נחלקו התנאים אם גיד הנשה מותר או אסור בהנאה? [תוד"ה ורבי].
אליבא דר' אבהו | אליבא דחזקיה | |
לר' יהודה - גיד מותר בהנאה |
כשהותרה נבלה הותר גם גידה - דגיד בכלל בשר הוא |
"לא יֹאכְלוּ" הוא רק איסור אכילה ולא הנאה |
לר' שמעון - גיד אסור בהנאה |
"לא יֹאכְלוּ" משמע גם איסור הנאה |
לתי' א' בתוס': אסור מסברא [5] לתי' ב' בתוס': מותר בהנאה [6] |
מה דין דם בדלהלן?
מנין שהוא מותר בהנאה? | לאיזה ענין הוקש דם למים? | |
לר' אבהו | מזה שהוקש דם למים | לענין להתירו בהנאה |
לחזקיה | מזה שלא כתוב בו "לא יֵאָכֵל" | ללמד שדם קדשים אינו מכשיר |
פסחים דף כב: א
מה דין אבר מן החי בדלהלן?
מנין שהוא מותר בהנאה | לאיזה ענין הוקשו דם ואבר מן החי להדדי | |
לר' אבהו | מזה שהוקש לדם | אבר הוקש לדם לענין להתירו בהנאה |
לחזקיה | מזה שלא כתוב בו "לא יֵאָכֵל" | דם הוקש לאבר ללמד שדם הקזה שהנפש יוצאת בו אסור |
מנין ששור הנסקל אסור בהנאה בשרו ועורו?
בשרו | עורו | |
למ"ד נקי לדמי עורו | מדכתיב "לא יֵאָכֵל את בשרו" | מדכתיב בעל השור נקי |
למ"ד נקי מכופר ודמי ולדות | מדכתיב "לא יֵאָכֵל את בשרו" | דרשינן "את" - הטפל לבשרו |
[1] ומזה למדנו שכל איסורין שבתורה אסורים גם בהנאה.
[2] רש"י מפרש את לשון הגמ' לא כפשוטו, דאה"נ לכו"ע אסורים מה"ת, ורק לענין הנאה מותרים מה"ת. והתוס' (בד"ה חולין) חלקו עליו, דלגמרי קאמר דלאו דאורייתא.
[3] ר' יהודה סובר שיש בגידים בנותן טעם, ולא נאסר בהנאה מהטעמים דלהלן, אבל אם אוכל אותו מבהמה טמאה חייב שתים, אחד משום בשר בהמה טמאה ואחד משום גיד.
[4] ר' שמעון סובר שאין בגידים בנותן טעם, ונאסר בהנאה מהטעמים דלהלן, אכן אם אוכל אותו מבהמה טמאה פטור, כיון שלא נאסר בבהמה טמאה, וגם אינו חשוב בשר של בהמה טמאה.
[5] דכיון דס"ל לר' שמעון דאין בגידין נותן טעם, א"כ סברא הוא דאם הוא אסור - הוא אסור גם בהנאה דהרי לא שייך בו אכילה. ולפ"ז י"ל דזה הטעם גם לר' אבהו.
[6] בתירוץ השני נקטו תוס' דאה"נ חזקיה לא סבר כר"ש, דכיון שלא כתוב כאן "לא יֵאָכֵל" אין לנו מקור לאיסור הנאה.