[1] ומזה למדנו שכל איסורין שבתורה אסורים גם בהנאה.

[2] רש"י מפרש את לשון הגמ' לא כפשוטו, דאה"נ לכו"ע אסורים מה"ת, ורק לענין הנאה מותרים מה"ת. והתוס' (בד"ה חולין) חלקו עליו, דלגמרי קאמר דלאו דאורייתא.

[3] ר' יהודה סובר שיש בגידים בנותן טעם, ולא נאסר בהנאה מהטעמים דלהלן, אבל אם אוכל אותו מבהמה טמאה חייב שתים, אחד משום בשר בהמה טמאה ואחד משום גיד.

[4] ר' שמעון סובר שאין בגידים בנותן טעם, ונאסר בהנאה מהטעמים דלהלן, אכן אם אוכל אותו מבהמה טמאה פטור, כיון שלא נאסר בבהמה טמאה, וגם אינו חשוב בשר של בהמה טמאה.

[5] דכיון דס"ל לר' שמעון דאין בגידין נותן טעם, א"כ סברא הוא דאם הוא אסור - הוא אסור גם בהנאה דהרי לא שייך בו אכילה. ולפ"ז י"ל דזה הטעם גם לר' אבהו.

[6] בתירוץ השני נקטו תוס' דאה"נ חזקיה לא סבר כר"ש, דכיון שלא כתוב כאן "לא יֵאָכֵל" אין לנו מקור לאיסור הנאה.