[1] ע' לעיל (דף טו.) ששם מבואר שלמד ר' מאיר את דבריו מדברי ר' יהושע, אכן ר' אליעזר ודאי אינו מודה בכל הפרטים דלהלן, וכמו שביאר ר"ש בסמוך.

[2] ר' יוסי סובר שכל מה שהתירו הוא רק באופן ששניהם טמאים או אחד טמא ואחד פסול, אבל אם היה אחד טמא ואחד תלוי שיש לחוש שמא יבוא אליהו ויטהרה, ודאי אסור, דמתברר למפרע ששרף טמאה עם הטהורה. וכ"ש בתרומה שאנחנו יודעים שהיא טהורה, שאסור לשרוף אותה עם הטמאה לכו"ע לשיטתו.

[3] וכל אחת נשרפת בפני עצמה.

[4] רש"י (לקמן דף כא.) פירש, שטעם ב"ש לא משום תקלה, אלא יש להם טעם אחר למה בכל ענין ס"ל שתשפך, (והוא, שתרומה טמאה אסורה בהנאה להריח בה כמו שאסורה בשתיה), ולכן לא נחשב ר' ישמעאל מכריע, כיון שלא גילו ב"ש וב"ה שטעמם משום תקלה, וא"כ יתכן שהם חולקים לגמרי על טעם תקלה ור' ישמעאל הוא דעה שלישית. ואילו תוס' (בד"ה אין) ס"ל שטעמם של ב"ש משם תקלה, וב"ה לא חששו לתקלה. ובכל אופן לא נחשב ר' ישמעאל מכריע, כיון שלא הזכירו ב"ש וב"ה טעם תקלה בדבריהם.