[1] רש"י (בד"ה א"ל) האריך לבאר כיצד נעשה רביעי בקודש, והוא: שרץ טימא כלי ועשהו ראשון, הכלי טימא אוכל ועשהו שני, האוכל טימא משקה ועשה אותו שלישי, והמשקה טימא אוכל ועשהו רביעי. אכן אין לפרש באופן שאוכל טימא אוכל, דאין אוכל מטמא כיוצא בו. וכל זה דוקא לדעת ר' עקיבא, דס"ל שמשקה מטמא אוכל מה"ת, אולם לר"מ ור' אלעזר ור' יוסי דס"ל דאין טומאת משקין לטמא מה"ת, אה"נ דכל טומאת רביעי בקודש היא רק מדרבנן.

[2] מפרשים תוס', שמשכחת לה ע"י עצים ולבונה במקום משקים.

[3] היה כלי גדול והיו מונחים בתוכו חתיכות משני צידיו, ונגע הטמא בחתיכה אחת, יש לדון האם הכלי מצרף את כל החתיכות לחתיכה אחת - וחשוב כאילו נגע בחתיכה אחת בקצה שלה שכל החתיכה טמאה, או שאינו מצרף, ובמה שנגע נגע ובמה שלא לא.

[4] בספק אם היתה המחט טמאה באב הטומאה גזרו חכמים שתהיה טמאה, אולם לא דנו אותה כאב הטומאה כיון שאין טומאה זו מצויה אלא כראשון, ולכן הבשר טמא כי הוא אוכל ומקבל טומאה מראשון, ואילו הסכין והכהן טהורים. והמציאות של ספק טומאה בכלים כאן, תתכן רק בפרה שבאה מחוץ לירושלים והיה פיה חסום מעת שבאה לירושלים, כיון שבירושלים עצמה לא גזרו על ספק כלים.

[5] לא גזרו על טומאת ידים במקדש. אבל לא הזכירה הגמ' שלא גזרו על טומאת כלים במקדש, כי גם חוץ למקדש אין כלי מטמא כלי.

[6] דהעזרה יש לה דין של רה"ר, וספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור.