נדה דף עב. א

הרואה יום אחד עשר לזיבתה, וטבלה ושמשה כדלהלן מה דינה?

טבלה בלילה ושמשה טבלה ביום ושמשמה
לטמא משכב ומושב להתחייב בקרבן לטמא משכב ומושב להתחייב בקרבן
לב"ש [1] מטמאים מה"ת חייבים מטמאים מדרבנן פטורים
לב"ה [2] מטמאים מדרבנן פטורים אינם מטמאים פטורים

הרואה תוך ימי אחד עשר לזיבתה, וטבלה ושמשה כדלהלן מה דינה?

טבלה בלילה ושמשה טבלה ביום ושמשמה
לטמא משכב ומושב להתחייב בקרבן לטמא משכב ומושב להתחייב בקרבן
מה הדין? מטמאים מה"ת חייבים ה"ז תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויין [3]

שומרת יום כנגד יום תוך י"א ימי זיבתה ששמרה מעט מהיום וטבלה, מה דין משכבה ומושבה לבית שמאי?

כשראתה כשלא ראתה
לרב הונא ורב יוסף מטמאה מדאורייתא מטמאה מדרבנן [4]
לרב כהנא ולאביי מטמאה מדאורייתא אינה מטמאה

נדה דף עב: א

שומרת יום כנגד יום וכן הבועל שומרת יום כנגד יום מה דין משכבות ומושבות שלהם?

שומרת יום כנגד יום הבועל שומרת יום כנגד יום
לבית שמאי לאביי תולין תולין
לרב הונא טמא מדרבנן
לבית הלל טהור טהור

מה הם החילוקים שיש בין יום י"א לשאר הימים (הצריכים שימור ונעשים שימור לאחרים)?

ראתה בי"א האם צריכה שימור האם נעשה שימור ליום עשירי [5]
לר' יוחנן אינה צריכה נעשה - דעשירי צריך שימור
לר"ל אינה צריכה אינו נעשה - דעשירי אינו צריך שימור
-------------------------------------------------

[1] ס"ל לב"ש דגם יום י"א בעי שימור ביום י"ב, ולכך אם שמשה בליל י"ב (שאין שימור לילה מיקרי שימור), ה"ז משמש עם זבה קטנה ומטמאים משכב ומושב וחייבים קרבן. אולם אם שמשה למחר, שעשתה שימור דמקצת היום, פטורים מקרבן, אולם חכמים גזרו טומאה דרבנן, דכיון שבתוך י"א יום אסור לעשות כן שמא תבוא לידי טומאה דאורייתא, דאם תראה אחר טבילתה סותרת שמירתה, לכך גם אחר י"א יום הגם שאף אם תראה לא תסתור שמירתה (כיון שעכשיו היא כבר בימי נדה), מ"מ גזרו חכמים אטו תוך י"א, ולכך אמרו שתטמא מדרבנן.

[2] ב"ה פליגי עם ב"ש בתרתי, חדא דיום י"א לא בעי שימור, ולכך אם שמשה בליל י"ב פטורה מן הקרבן, אולם מטמאים משכב ומושב מדרבנן משום גזירה אטו י"א יום שאסור לשמש ביום שראתה בלילה עד שתשמור. ועוד פליגי אם שמשה ביום י"ב, שלב"ש מטמאים מדרבנן משום גזירה, וב"ה לא גזרו (כיון שאין צריך שמירה כלל ביום י"ב, ואינו דומה לתוך י"א יום). אולם נקרא גרגרן, דהוא ממהר לחטוא, דהא אם ירגיל בכך יש לחוש שמא יעשה כן בתוך י"א יום לשמש ביום המחרת אחרי שימור, ואז אסור לשמש דאם תראה תסתור שמירתה.

[3] פי', שאם תראה באותו יום ותסתור את השימור, ה"ז משמש עם זבה קטנה וחייב בקרבן ומשכבות ומושבות שלהם טמאים מה"ת. ואם לא תראה פטורים מן הקרבן ומגען טהור מדאורייתא.

[4] וטעמו של רב הונא דכיון דאילו חזיא מטמאה, השתא נמי מטמיא מדרבנן, דגזרינן ראתה אטו לא ראתה. ורב יוסף אמר שיש ללמוד זאת מהמשנה שאם טבלה יום י"ב ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה שס"ל לב"ש שמטמאת משכב ומושב מדרבנן. ודחה רב כהנאה "ראתה שאני", וענה רב יוסף דאין ראיה זו מצטרפת לראיית זבה, וכל הטעם שמטמאת משכב ומושב ומטמאת את בועלה (מה שאין בטומאת מעל"ע שבנדה) הוא משום דגזרינן י"ב אטו י"א, וה"נ נגזור תוך י"א ראתה אטו לא ראתה.

[5] ביארו התוס' (בד"ה רבי) שאין הדבר כפשטות הסוגיא שמחלוקתם האם יש הלכה למשה מסיני אחת או ב' הלכות, דא"כ איך אמר בגמ' "הני קראי נינהו" - הא קראי מיירי על עצם מנין י"א ימים, אבל לא על הפרטים דשימור. ולכן ביארו תוס' דההלכה היא על מנין הימים, ומחלוקת ר' יוחנן ור"ל היא בסברא. אכן מלשון רש"י משמע שההלכות נאמרו על יום י"א, וכפשטות הדברים, וכן מבואר בתוס' הרא"ש.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף