NIDAH 62 (3 Av) - dedicated l'Iluy Nishmas Reb Aharon Dovid ben Elimelech Shmuel Kornfeld (Muncasz/Israel/New York), who passed away on 3 Av 5761, by his daughter Diane Koenigsberg and her husband Dr. Andy Koenigsberg. May his love for Torah and for Eretz Yisrael continue in all of his descendants.

נדה דף סב. א

בגד שנמצא עליו כתם והטבילו [1] ועשה טהרות, והעביר עליו ז' סמנים, מה דין הטהרות?
[תוד"ה הטבילו].

מה דין המראה בבגד? מה דין הטהרות?
בלא עבר הכתם לרש"י [2]: הרי זה ודאי צבע
לתוס': הרי זה ספק צבע [3]
הטהרות טהורות,
ואין צריך להטביל שנית
בעבר או דהה הכתם הרי זה כתם הטהרות טמאות, וצריך להטביל שנית [4]

בגד שנמצא עליו כתם והעביר עליו ז' סמנים ולא עבר ועשה טהרות, ושוב העביר עליו ז' סמנים ועבר ועשה טהרות בלא טבילה, מה דינם ומדוע?

מה הדין? מה הטעם?
הטהרות הראשונות טהורות כנ"ל בטבלא הקודמת [5]
הטהרות השניות טמאות שהרי הקפיד עליו [6] ועבר [7]

נדה דף סב: א

חרסין שנשתמש בהן זב שבלעו משקין ונפלו לאויר תנור, האם התנור טמא?

בהוסק התנור בלא הוסק התנור
לר' יוחנן טמא טהור (אפי' במשקים חמורים)
לריש לקיש טמא במשקים קלים [8]: טהור
במשקים חמורים: טמא [9]

בגד שבלע דם נדה, והעביר עליו ז' סמנים, מה הדין טהרות שעשה עליו אח"כ?

בעבר הכתם בלא עבר הכתם
לר' יוחנן טהור [10]
לריש לקיש טהור (אם הטבילו) טמא [11]

למסקנא דרב פפא מה הדין בטומאה בלועה דאורייתא באופנים דלהלן? [תוד"ה הא].

באינו יכול לצאת כלל ביכול לצאת רק ע"י צפון ביכול לצאת בתכבוסת רגילה
בהקפיד עליו טהור - בטלה דעתו טמא [12] טמא
בלא הקפיד טהור לר' יוחנן: טהור
לריש לקיש: טמא
טמא
-------------------------------------------------

[1] בלא טבילה זו הראשונה בכל ענין הטהרות טמאות, ואפי' אם אח"כ יעביר ז' סמנים ולא יעבור. אכן הקשו התוס' על רש"י שסובר שבאופן זה הוא ודאי צבע, מדוע בלא הטבילה הראשונה הדין שהטהרות טמאות. והנה כשיטת רש"י כן מבואר להדיא ברמב"ם (פ"ד מהלכות מטמאי משכב ומושב הי"א). ושם ביאר הכסף משנה, דכיון שנחת לספק טומאה צריך טבילה. ובערוך השולחן (סימן קי"א אות י"ח) ביאר עוד, דכיון דיש לחוש שמא לא העביר הסמנים יפה, ויכול לתקן בטבילה למה לא יטביל.

[2] היינו רש"י בסנהדרין (דף מט: ד"ה מעבירין על הכתם), שכתב וז"ל: ואם לא עבר בידוע שצבע הוא. אכן ברש"י כאן (בעמוד ב' בד"ה טהרותיו טהורות בסוף הדבור), נראה דלא ס"ל הכי, וז"ל: דדלמא דם הוא.

[3] ובכל אופן הטהרות טהורות, וביארו התוס' כיון שיש כאן ספק ספיקא מלבד הביטול, דשמא צבע הוא כיון שלא עבר, ואפי' את"ל דדם הוא שמא לא ממנה בא, לכן גם הטהרות שלמפרע דקודם הכיבוס טהורות, אולם טבילה צריך דסו"ס הוא רק ספק. אולם לגבי דם נדה ודאי - שאין ספק ספיקא, ויש רק את הביטול של הכיבוס, הדין הוא דאם יצא ע"י הסמנים הוא מטמא מה"ת אפי' אחר טבילה כיון שהוא מקפיד עליו להוציאו בכיבוס, ואם לא יצא ע"י הסמנים טהור מה"ת - דהואיל ואין סופו לצאת ע"י הז' סמנים הוא מתבטל, אולם מדרבנן הוא טמא הואיל והקפיד, שסבור שיכול לצאת ע"י ז' סמנים ועדיין לא ביטלו, (וטהור מכאן ולהבא ע"י הביטול). [אבל בכתם שיש גם ס"ס וכנ"ל, טהור אפי' מדרבנן למפרע קודם הכיבוס. אולם אינו ס"ס גמור שנטהר אפי' בלי טעם ביטול, כיון שלרוב בא הדם מגופה].

[4] שהטבילה הראשונה בעוד שהיה כתם גמור לא עלתה לבגד כלל.

[5] שנתבאר הטעם שטהור, לרש"י משום שהוא ודאי צבע. ולתוס' משום שיש כאן ביטול וס"ס.

[6] לרש"י צ"ע, דהרי כיון שהוא ודאי צבע, איך יתכן שעכשיו מחמת קפידתו יהיה טמא - הא אין כאן ספק כתם כלל, (כן הקשו תוד"ה הטבילו). וכשיטת רש"י כן היא גם שיטת הרמב"ם (שם הל' י"ג י"ד). ובערוך השולחן (סי' קי"א: כ"ה) תירץ, וז"ל: כיון דכל עיקר כתמים לטמא את האשה הוא מדרבנן, לכן החמירו גם בכה"ג כי היכי דלא לזלזלי בטהרות, ולזה אמרו שדמיון טומאה צריך טבילה, עכ"ל. וע"ע בערול"נ.

[7] לשיטת רש"י והרמב"ם: "ועבר" הוא בדוקא, דאם לא עבר, כיון שהוא צבע ודאי אפי' אם הקפיד עליו לא מהני. ורק בעבר שהוא דומה לדין כתם שהיה בתכבוסת הראשונה, הגם שהוא ודאי צבע, כיון שלא עבר בתכבוסת הראשונה גזרו עליו, וכנ"ל בהערה הקודמת. אולם לתוס' קשה למה לי עבר, הא אחר התכבוסת הראשונה הוא רק ספק צבע ובלא ביטול לא מהני, ואם ראינו ששוב מכבסו בז' סמנים, ש"מ שאינו מבטלו ומקפיד עליו, וא"כ מה נפ"מ אם עבר או לא עבר. ותירצו התוס' (בד"ה שהרי), דרק אם עבר קפידתו קפידא, הואיל והועילה מחשבתו - שעבר, אבל אם לא עבר, אפי' שהקפיד לא מהני והוא מבוטל מצד עצמו. אכן אין לומר שטעם הטומאה, משום שכשעבר יצא הכתם לבחוץ, דא"כ למה תלה בקפידא. אלא ודאי שכיון שיוצא לחוץ ומתבטל מיד במי התכבוסת, אינו יכול לטמא הבגד ביציאתו.

[8] היינו אלו שאין להם דין מעיינות, כגון דמעת עינו ודם מגפתו של זב, או מי רגלים של טמא מת (הגם שבזב הם מעיינות, בטמא מת אין דין מעיינות) או טמא שרץ. דמדאורייתא אין משקין אלו מטמאים אדם וכלים כלל, אלא שרבנן גזרו עליהם לטמא. בזה י"ל שגזרו דוקא אם הוסק התנור שיצאו ממש, אבל כשלא הוסק והם תוך החרסים לא גזרו.

[9] ס"ל שטמא התנור מדאורייתא, דכיון שיכולין לצאת ע"י היסק לאו טומאה בלועה היא, ומשקה אב הטומאה מטמא כלים מדאורייתא. ור' יוחנן חולק וס"ל שכל זמן שלא יצאו (ע"י היסק), אינם מטמאים אפי' מדרבנן, דהם טומאה בלועה וטהור.

[10] וכאן אין נפ"מ אם עבר או לא עבר, דאם עבר ודאי טוב למכאן ולהבא, ואם לא עבר הגם שאין כאן סברא דשמא צבע הוא, מ"מ ע"י שהעביר הסמנים ביטל אותו, דעל ידם הולכת חזותו. אלא שעדיין קשה, דהרי יכול לצאת ע"י צפון, מ"מ ס"ל לר' יוחנן דבכל אופן טהור כיון שהוא טומאה בלועה, ואפי' שהוא ודאי דם אינו מטמא אם הוא בלוע. אכן לר"ל קשה מברייתא זו, דהוא ס"ל דאפי' דבר שיכול לצאת רק ע"י הדחק לא בטל ומטמא גם קודם שיצא, דכך אמר לגבי חרסים שבלעו משקים ממעיינות הזב שמטמאים באויר תנור בלא היסק, אלמא שגם דבר שיכול לצאת ע"י הדחק כהיסק וכצפון חשוב לטמא ולא בטל, וא"כ למה אמרה הברייתא שטהור.

[11] ס"ל לריש לקיש דברייתא זו משובשת היא, דאם רבי לא שנאה במשנתנו אלא לגבי כתם, מנין לר' חייא לחדש זאת אפי' בדם נדה (תוד"ה רבי). אלא ודאי שבדם נדה באמת טמא, וכשיטתו שטומאה בלועה אפי' שאינה יכולה לצאת אלא ע"י הדחק טמא.

[12] בדבר שטמא מה"ת, אולם בדם תבוסה שהוא רק דרבנן טהור. וזה הדין של הרישא של הברייתא, שרק אם יכול להתכבס ולצאת ממנו רביעית דם טמא, אבל אם לאו טהור בדם תבוסה - הגם שיש בתוך הבגד רביעית דם.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף