[1] שיתבייש מחברו, דתחילה נדר להטיב עמו, ועכשיו רוצה שיתירו לו. וע"י שנצריך אותו להתיר דוקא בפניו, יתכן שימנע מחמת הבושה להתיר את הנדר - ולא יפסיד חברו הטובה. וטעם זה שייך דוקא מתי שנדר להנאת חברו, אבל כשלא נדר לצורך חברו, אין טעם זה ומותר להתירו אפי' שלא בפניו.

[2] פי', שחברו לא ידע שהוא התיר את הנדר, וכשיראה אותו נהנה ממנו יחשוד אותו שהוא עובר על נדרו. ובזה שייך בין שנדר לטובת חברו ובין שלא נדר לטובת חברו, אולם סגי שיודיעו ולא צריך בפניו ממש.

[3] דנעשה כתולה נדרו באיזה דבר ולא נתקיים הדבר, דהרי תלה משום שאביה רע - לכן אינו רוצה לישא את הבת, או שיש כלב רע בבית ולכן לא רוצה להכנס, ועתה שאביה עשה תשובה או הכלב מת, ממילא בטל הנדר - כי בטל הדבר שתלה בו.

[4] דהוי נדר טעות, כיון שבשעה שנדר כבר עשה האב תשובה או כבר מת הכלב. אלא שהקשה הר"ן, דלפ"ז איך אמר "יש דברים שהן כנולד" הא כיון שכבר עשה תשובה או מת או מת הכלב לא הוי נולד כלל.

[5] דכיון שלא סמכה דעתיה אלא על הקרקע לכן לא גובים מטלטלי - אפי' ממנו.