נדרים דף ל. א
הנודר כדלהלן במי נאסר (לרב אחא ורב איקא)?
| ביושבי היבשה | ביורדים מעכו ליפו | ביורדי הים | |
| רישא: הנודר מיורדי הים | מותר | חד מתני ארישא: מותר [1] חד מתני אסיפא: אסור [2] |
אסור |
| סיפא: הנודר מיושבי היבשה | אסור | אסור | אסור |
נדרים דף ל: א
הנודר בלשונות דלהלן מה דינו?
| מה דינו ב"ילודים" | מה דינו ב"נולדים" | |
| "מן הילודים" - שנולדו כבר | אסור | מותר |
| "מן הנולדים" - שעתידין להוולד | לחכמים: אסור [3] לר' מאיר: מותר |
אסור |
[1] וה"ק: מה שאמרתי שאסור ביורדי הים, דוקא במי שדרו לפרש (ליסע רחוק), אבל מי שרק יורד מעכו ליפו אינו נקרא יורדי הים - ומותר.
[2] וה"ק: דלא תימא שהנודר מיושבי היבשה אסור ביורדי הים - היינו רק כאלו שיורדים מעכו ליפו שאינם יורדי הים ממש, אלא אפי' מי שדרו לפרש שהם יורדי הים, גם נאסר בו, הגם שרק הזכיר יושבי יבשה, כיון שכל יורדי הים עתידים לחזור ליבשה.
[3] דס"ל לחכמים דדוקא כשאמר "מן הילודים" אין הנולדים - דהיינו אותם שעתידין להיולד בכלל (ד"ילודים" משמע לשון עבר דוקא), ה"מ ב"ילודים" שהוא לשון מיוחד לאלו שכבר נולדו, אבל "הנולדים" כולל שניהם - דהיינו אותן שנולדו ושעתידין להיולד. וסברי דכי היכי שנולדים בלשון תורה כולל נולדים כבר ועתידין להיולד (כמו שמוכיחה הגמ' מפסוקים), ה"נ בלשון בני אדם כולל שניהם. ור"מ פליג ואמר דכי היכי דנודר מן הילודים אין הנולדים בכלל, ה"נ נודר מן הנולדים שאין הילודים בכלל. והגם שבלשון תורה "נולדים" משמע שניהם, מ"מ בלשון בני אדם דבלשון לא מקרו "נולדים" - אלא עתידים להיולד.