[1] דר' אליעזר לשיטתו שאם נטמא "אחר מלאת" סותר רק שבעה ימים.

[2] הגמ' מפרשת את דברי ר' אליעזר שאמר "סותר את הכל" שאין הכוונה שסותר את כל ימי נזירותו וצריך למנות שלשים, אלא שסותר את כל קרבנותיו, וצריך להביא את כל השלשה קרבנות שוב אחר שבעה ימים.

[3] דכבר נזרק עליו דם אחד הקרבנות, ורבנן לטעמייהו דס"ל שאחר שנזרק עליו אחד מן הקרבנות כבר מותר הוא ביין ובטומאה, וממילא לא שייך שיסתור כלום.

[4] כן מבואר בברייתא בירושלמי, דהרי לא יתכן שבעוד שהוא טמא יקריבו עליו את שאר הקרבנות.

[5] לפי הגירסא שלפנינו במשנה אפי' כהן הדיוט לא יטמא אלא הנזיר, ונקטה המשנה ברישא בדברי ר' אליעזר כה"ג לחדש שאפי' מכה"ג נזיר עדיף ויטמא הכה"ג, ובחכמים נקטה כהן הדיוט לומר שאפי' כהן הדיוט עדיף מנזיר ויטמא הנזיר. אכן יש שאין גורסים תיבת "הדיוט", וקאי על כהן גדול.

[6] ומה שמצאנו בברייתא שאמרה שמשוח מלחמה עדיף, היינו לענין להחייתו דהרי תלוים בו רבים שעשיית המלחמה תלויה בו. אבל לענין טומאה סגן כה"ג עדיף שהרי תיקנו אותו שאם יארע פסול בכה"ג ישמש הסגן תחתיו, והרי שהוא צריך להיות מוכן תמיד לעבודה.