[1] דהיינו אחרי שבישלו את איל השלמים, ונטל הכהן זרוע בשלה ממנו וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחת ונותנם על כפי הנזיר ועשו תנופה. וכבר קודם לכן נעשתה התגלחת וגמר הבאת קרבנותיו.

[2] הגמ' שואלת מ"ט דרבנן, משום שטעמו של ר' אליעזר (ות"ק דמתניתין) מובנים, משום שכך הבנת פשטות הפסוק ד"אחר ישתה הנזיר יין" - משמע אחר כל המעשים. אבל על חכמים קשה מ"ט, ומתרצת הגמ' שהם לומדים גז"ש מקרא (במדבר ו:יט) דכתיב "ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו" וילפינן "אחר" "אחר" מה שם אחר מעשה יחידי אף כאן דכתיב "ואחר ישתה הנזיר יין" אחר מעשה יחידי.

[3] ר' פדת אמר שב"ש ור' אליעזר אמרו דבר אחד. דאמר ר' אליעזר גבי מצורע שצריך בטהרתו נתינת דמים על בהן יד ורגל הימניים, שאם אין לו בהן יד ורגל אין לו טהרה עולמית, ולא מועיל לתת על מקומם או לתת על יד שמאל, וזה כדעת ב"ש כאן שצריך ואין לו תקנה, ולא אומרים שיצא ידי חובה במה שיעביר את התער על מקום השער.

[4] אליבא דר' אליעזר דס"ל דתגלחת מעכבת.

[5] והיינו שבאו ב"ש להקל שלא צריך אפי' להעביר תער על מקום שהיה שם שער.

[6] דהיינו שנשפך הדם או יצא או נטמא, ובחטאת אם שחטה שלא לשמה ג"כ נפסל הקרבן.

[7] דהדין הוא שהם לא נפסלים במחשבת שלא לשמה, אולם הם אינם עולים לבעלים לשם חובה, ודינם כמו קרבן נדבה.

[8] דנמצא שגילח על קרבן פסול, ואין תגלחתו תגלחת. וכיון שעתה הוא מגולח בתגלחת פסולה והביא שני קרבנות - גם הם נפסלים, דהרי הוא צריך קודם לגדל שער (ל' יום לרבנן וז' ימים לר"א).

[9] ס"ל לר' שמעון שנזיר שגילח על שלמי נדבה יצא ידי חובה הגם שאינם עולים לו לשלמי נזיר, וכן כאן הגם שלא עלה לו הקרבן שנעשה שלא לשמה, וצריך לחזור ולהביא או עולה או שלמים, מ"מ התגלחת עלתה לו, וממילא שאר השני קרבנות שהביא אח"כ לשמה ג"כ עלו לו.