[1] פי', כיון שהעדים מכחישים זה את זה, אין כאן עדות כלל ואינו נזיר. וקשה מה אומר הנודר, דאם שותק לכאורה יש כאן שתיקה כהודאה ואיך נאמר שאין כאן נזירות כלל. ותירצו התוס': א) הנודר מכחיש כל אחת מהכתות. ב) הנודר אומר איני יודע. ג) דשותק, אלא שבאו ב' הכתות יחד, ולכך לא הוי שתיקתו כהודאה, דאומר בדעתו למה לי להכחישן הלא הן מכחישות זו את זו.

[2] וכיון שכן חשיב כאילו שתיהן מודות ששתים נדר, ולכן צריך להיות נזיר פעמיים.

[3] מבואר בתוס' שכל דברי רב הם רק אליבא דר' ישמעאל, וחידושו אליבא דב"ה שבמונה נחלקה העדות.

[4] ס"ל דכיון שמנה ואמר ראשון ושני, הרי שבא לאפוקי שלישי רביעי חמישי, וכן השני כשמנה שלישי רביעי וחמישי בא בפירוש לאפוקי ראשון ושני - דאל"כ בשביל מה מנה, ולכן על כרחך כאן אי אפשר לומר יש בכלל חמש שתים, וגם ב"ה מודו דנחלקה העדות.

[5] ס"ל דגם אליבא דב"ה בדעת ר' ישמעאל "אין הכחשה במונה", ואפשר לפרש דהעד השני לא בא להכחיש את הראשון ולומר שאחת ושתים לא, אלא אדרבה בזה שהזכיר את החמור דהיינו שנזר שלש ארבע וחמש יש בכלל זה הקל דהיינו נזירות ראשונה ושניה, ונמצא שגם במונה יש בכלל שתים חמש.

[6] פי', תוך כדי דיבור לנזירות של האומר "הריני נזיר" יכולים להתפיס, וכיון שכדי דיבור הוא כדי אמירת "שלום עליך רבי" דהיינו ג' תיבות, לכך ג' אנשים שאמרו "אני" בזה אחר זה נתפסו בנזירות. ולר"ל לא מהני ליותר, דהיינו הרביעי שאמר "אני" כבר לא יהיה נזיר כיון שאמירתו היא אחר כדי דיבור.

[7] ס"ל דגם מיד אחר כדי דיבור עדיין נתפס, דאל"כ לא השארת ריוח לתלמיד, דהיינו אם שמע תלמיד מי שנודר נזירות ורוצה לומר "ואני", ובדיוק עבר רבו והוצרך לשאול בשלומו ("שלום עליך רבי" - שהם ג' תיבות), אם נאמר שרק תוכ"ד אפשר להתפיס הנזירות, הרי שלא השארת ריוח לתלמיד הזה להתפיס את נזירותו, ולכן ס"ל שגם אחר כדי דיבור יכול להתפיס (ואז גם התלמיד הנ"ל אף שעבר רבו שם יוכל להתפיס), אכן החמישי כבר לא יוכל להתפיס, כי זה כבר לא לאלתר אחר כדי דיבור - אלא יותר מזה.