[1] כגון: הקורע על אביו ועל אמו, על רבו שלמדו תורה, על נשיא, על אב"ד, על שמועות רעות, על ברכת ה', ספר תורה שנשרף, על ערי יהודה , על מקדש, על ירושלים.

[2] פי', לשלול - הוא לעשות תפירות גסות ורחוקות אחת מהשניה כשיעור אצבע, למלול - שמקפל את שני הקרעים ותופרן שתי תפירות, ללקוט - שתופס באגרופו את שני צידי הקרעים ותוחב את המחט בהם שנים ושלשה פעמים, לעשותן כמין סולמות - שנותן את המחט בצד אחד של הקרע ומעביר לצד השני ושוב עושה כן באיזה מרחק ואינו מותח - ונראות התפירות כשליבות סולם.

[3] הקריעה היא במקום הצואר של הבגד, וגם עכשיו כשמתקן נשאר התיקון במקום הצואר.

[4] היו מאחים את הבגד מצידו הפנימי כך שמצד החיצון לא היתה ניכרת הקריעה - וזה אסור דהוי כשלם.

[5] פי', שמה שהיא בית הצואר הוא עכשיו סוף הבגד למטה ותופר את פתח החלוק שלמטה ומשאיר שם רק רוחב בית צואר, ועתה נעשה הקרע שלא במקום קריעה ולכך יש יותר להתיר לתקנו.

[6] כל ההוספות שמוסיף על קרע קיים מיירי שכבר עבר זמן האבל (המוזכר לקמן), דבתוך השבעה או השלשים אין מוסיפים על קרע, בין אם קרע על אביו ואמו אינו מוסיף על שאר קרובים ובין להיפך.

[7] בתוס' (בד"ה לפי) הביאו מהקונטרס שאין מוסיפים על קרע אביו ואמו בין כשקרע עליהם לא מוסיף עוד, ובין כשקרע על אחרים לא מוסיף עוד בקריעה עליהם, אלא צריך לקרוע עליהם קרע בפנ"ע. אבל כתבו שאינם יודעים מנין לקונטרס דין זה, וס"ל דרק לא מוסיף על קרע אביו ואמו אבל להיפך מותר.

[8] ומוסיף וקורע עד שמגלה לבו כדין קריעה על אב ואם. ולשיטתו כשבא לאחות את הקרע החלק העליון שקרע על שאר קרובים מתאחה, והחלק התחתון דהיינו התוספת שקרע על אביו ואמו לא מתאחה.

[9] כלומר אינו יוצא בקרע שקורע על שאר קרוביו ידי קריעה שצריך לקרוע על אביו ואמו.

[10] אבל בשבעה עצמה אם מת לו מת אחר אינו מוסיף על הקריעה אלא צריך הוא לקרוע קרע חדש.

[11] פי', דבתוך השבעה אסור אפי' לתפור את הקרע בתפירות גסות, ולכך כיון שבזמן זה הקרע חייב להיות עדיין פתוח, גם אם יוסיף עליו לא יחשב כקרע חדש על חיוב חדש שיש לו, אלא רק שהגדיל את הקרע הישן. והגם שמצאנו שהאשה יכולה לשלול את הקרע לאלתר, אין זה משום שהקרע יכול להיות שלול באותו זמן (וא"כ נתיר לה להוסיף בקרע על מת אחר), אלא הוא מטעם כבוד האשה, וכיון שכן עיקר דין הקרע שלה הוא כמו קרע של איש ואסור לה להוסיף עליו על מת אחר תוך השבעה.

[12] גם זה כהטעם הנ"ל דכיון שאסור לו לתקן את הקרע מה שהוא מוסיף על הקרע הישן לא חשוב קרע חדש אלא שהגדיל את הישן. והגם שמצאנו שבקרע שקרע על אביו ואמו אינו מתאחה לעולם ובכל אופן לדעת ת"ק דלעיל יכול להוסיף עליו. תירצה הגמ', דהתם אינו מעיקר דין הקריעה, אלא משום כבוד אביו ואמו מה שאינו מתאחה.

[13] דהיינו שהם רגילים וקרובים אחד לשני.