מנחות דף סט. א

קרקעות אין בהם דין אונאה, מה הדין בטעה בהם במדה? [תוד"ה והאמר].

בהטעהו במדתם באמר מדה פחות או יותר ולא מדדו עדין
לרבינו שמואל בב"ב [1] המקח קיים ומחזיר ההפרש המקח קיים ומחזיר ההפרש
לתוס' המקח בטל המקח קיים ומחזיר ההפרש

דברים דלהלן שעברו עיכול, מה דינם לענין טומאה?

מה הדין כשנתעכלו?
חטים ושעורים בגללי בהמה אם חישב עליהם לאכילה מטמאים טומאת אוכלים [2]
כלי גמור שכבר היה ראוי לקבל טומאה לא הוי עיכול ומקבלים טומאה
פיל שבלע נצרים והקיא כפיפה מצרית ספק - ועלה בתיקו
זאבים שהקיאו בשר ועצמות המת בשר - טהור, עצמות - טמאים

מנחות דף סט: א

הרכיב אילנות דלהלן אחד באחד מה דינם לענין ערלה? [תוד"ה דאמר].

בילדה בזקנה
ילדה שסיבכה ערלה [3] הפירות שהיו בה כבר: ערלה
פירות שגדלו בה אח"כ: אינם ערלה [4]
זקנה שסיבכה ערלה אינם ערלה [5]

-------------------------------------------------

[1] רבינו שמואל ס"ל שכל מה שאמר רבא כל דבר שבמשקל ושבמנין אפי' פחות מכדי אונאה חוזר, מיירי דוקא במטלטלים אבל בקרקעות שאין בהם דין אונאה, לא מתבטל המקח אלא מחזירים את ההפרש. והוכיח כן ממה שאמרו בב"ב (קד.) בית כור אני מוכר לך לפי מדה בחבל - פיחת או הותיר - המקח קיים, וינכה או יחזיר את ההפרש.

[2] וכתבו בתוד"ה ובלע, דאף שמספקינן לקמן אי הוי עיכול בנצרים, ולצד דהוי עיכול אין מקבלים טומאה - ועלה בתיקו. מ"מ שאני טומאת אוכלין שתלויה במציאות אם ראוי לאכילה, וא"כ כאן שלקטן לאכילה שפיר שייך בזה טומאת אוכלים.

[3] ומבואר בסוטה (מג:) אפי' אם סיבכה באילן הנטוע לסייג וקורות שאין בו דין ערלה, מ"מ אין בו כח לבטל את הילדה שנסתבכה בו, דאילן שנטעו לקורות אם הבעלים חוזרים בהם וחושבים עליו למאכל - חייב בערלה, וכיון שיכול לחזור לדין ערלה אין לו כח לבטל את הילדה. [וכתבו עוד תוס', שאם הילדה הראשונה כלו לה שני ערלה קודם לילדה השניה שסיבך בה, יכולה הראשונה לבטל לשניה מדין ערלה אחר שעברו שנותיה, אפי' שבתחלה לא ביטלה לה].

[4] כן מבואר בסוגיא שהפירות עצמם לא בטלו דאזלינן בהם בתר מעיקרא, ואילו הפירות שגדלו אח"כ משמע מסוגין שבטלו [דזה הנדון האם הפי מאתים שנוסף אח"כ יוכל לבטל את העיקר, וכן מבואר בסוטה (מג:)].

[5] אמנם גם בזה בעינן לטעם דביטול, דבלא ביטול עצם הדבר שעקרו ונוטעו שוב הוא נעשה כמו ילדה, ורק ע"י שהוא בטל בזקנה אינו ערלה.

עוד חומר לימוד על הדף