-------------------------------------------------

[1] דכיון שהם שלמים שלא דשן עדיין, הם אינם כלים בקרקע אלא מוסיפים וגדלים יותר - וחשובים דבר שאין זרעו כלה.

[2] גרעיני תבואה הם דבר שזרעו כלה. ובצלים הגם שאין זרעם כלה, מ"מ כיון שכך דרך גידולם, בזה פשיטא שצריך לעשר גם את העיקר.

[3] כן אמר רבה, דאם תמצא לומר דאזלינן בתר העיקר רק לחומרא ולא לקולא, א"כ פשיטא שצריך לעשרת את הגידולים.

[4] דאיבעי ליה האם השתילה מבטלת את שם הטבל ממנו, וא"כ א"א לקרוא עליה שם תרומה כשהיא מחוברת [עד שיקצור אותה וימרחנה שוב], וקודם לכן מותר לאכול ממנה עראי, או שאינה מפקעת המירוח שטבלו - ואפשר לקרוא עליה שם תרומה.

[5] מבואר בסוגיא שהאוכל מביצי נבלת עוף טהור בפנים טמא, והקשה רש"י מסוגיא דביצה (ז.) דאמרינן שאם אכל משלל הביצים של נבלת עוף טהור - טהור. ותירץ, דשם מיירי שתלשינהו ואכלינהו. והקשו תוס', דהוא מילתא בלא טעמא - דמה נפק"מ אם הכניס ראשו לתוך מעיה ואכל - שטמא, ואם תלש ואכל - טהור. ולכן פירשו, ששם מיירי בביצים גמורות, ולכן אינו מטמא בגדים. ואילו כאן מיירי בביצים שאינם גמורות. ולשיטתם בביצים גמורות, אין נפק"מ בין אם אכלן בפנים או שתלשן ואכלן בחוץ. [וזהו שהקשו על עצמם בהמשך דבריהם, דמנין לסוגיא כאן שאכלן מבפנים שלא כדרך אכילה, דאולי הוציאן ואכלן בחוץ, שג"כ מטמא בגדים באינם גמורות]. עכ"פ מזה שרש"י הקשה משם לכאן, ש"מ דס"ל דגם כאן מיירי בביצים גמורות כמו שם. [והגם ששם יש ב' גרסאות אם מיירי בביצים גמורות או לא (עי' שם בתוס' ד"ה ומצא), מ"מ רש"י עצמו כן גורס שם ביצים גמורות].

[6] כן הדין בין לרש"י ובין לתוס', אמנם לרש"י הטעם משום שלא אכלן כשהם בפנים, ולתוס' משום שבביצים גמורות אינו מטמא בנבלת עוף טהור.

[7] כבר נתבאר שלתוס' מה שאכל את הביצים בחוץ הוא אינו סיבה לטהרם, ואם הם ביצים שאינם גמורות צריך להיות שטמא. אלא שאם יצאו קודם מיתה - מיתה עושה "ניפול" [פי', שמחשיבה את הדבר כאילו פרש וניתק עוד בזמן חיותו, ואינו מכלל נבלת עוף טהור]. אולם אם הוציאן אחר מיתה [ולא עשתה בהן מיתה דין "ניפול"] - מטמא בגדים, כיון שהם ביצים שאינם גמורות.

[8] ביארו רש"י ותוס', שהמשנה והברייתא שאמרה: "כוסמין מין חיטין, שבולת שועל ושיפון מין שעורים", היא מדברת דוקא לענין חלה. דלענין כלאים, שעורים ושבולת שועל אינם כלאים, וכן כוסמין ושיפון, וא"כ יש ב' שינוים חדא שכוסמין הגם שחשובים למין חיטים הם אינם כלאים עם שיפון, וכן להיפך שיפון עם שיבולת שועל הם כן כלאים, [דרק כל זוג בפני עצמו הוא אינו כלאים]. וכן לענין מצה בפסח אין את החילוקים הנ"ל, דהא אמרינן שאם ליקט מכל חמשת המינים ועשה מהם מצה יוצא בהם ידי חובתו בפסח. וכיון שכן, ע"כ שהברייתא הנ"ל מיירי רק לענין חלה, ולא לענין כלאים ולא לענין מצה.

[9] ויש להם דין מיוחד, שאף שהם מין חיטים מ"מ הם מצטרפים גם עם השעורים.

[10] דהנה יש להקשות, שבמשנתנו אמרינן על כל חמשת המנים שמצטרפים זה עם זה לחלה, ואילו בברייתא מבואר שקבוצת חיטים אינה מצטרפת עם קבוצת השעורים. ובאמת מכח קושיא זו פירש"י שמה שאמרה המשנה שמצטרפים זה עם זה היינו כפי הפירוש שפירשה הברייתא את המשנה. אמנם תוס' כתבו שאין צריך לדוחק זה, דקושיא זו כבר הקשה הירושלמי, ותירץ שהברייתא מיירי באופן שהם רק נושכים זה בזה, כלומר אחר שעשה את כל העיסות הצמידן והשיכן זו בזו, ולכן אין מצטרפות הקבוצות זה עם זה, והמשנה שאמרה שכולם מצטרפים מדברת כשבללן היטב ועשה מכולם עיסה אחת.

[11] כתבו תוס': דעוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפנ"ע שיעור חלה, בזה מיירי הברייתא שאין תורמין מקבוצת החיטים על קבוצת השעורים, אולם כשאין בכל אחד שיעור חלה וצריך לצרף את החיטים והשעורים כדי שיהיה שיעור חלה - כן תורמין מזה על זה, [ומיירי שיש שם כוסמין שהם מין הדומה לשניהם - ויטול החלה מהכוסמין].

[12] רב כהנא ביאר, שמצטרפים לשיעור לחייב האוכל מהחדש. רב יוסף ביאר, שמצרפים לשיעור לחייב האוכל חמץ בפסח. ורב פפא ביאר, שמצטרפים לשיעור לחייב האוכל מעשר שני חוץ לחומה. ורבא ביאר, שמצטרפים לשיעור לטמא טומאת אוכלין בכביצה.

[13] רש"י גורס: "מאי קודם לעומר", והיינו שמחלוקתם היא לענין מה שאמרה המשנה: "ואסורים בחדש מלפני העומר". ובזה נחלקו כדלהלן, ולפירושו הקשו תוס' כמה קושיות.

[14] תוס' ס"ל שלא נחלקו לענין חדש, דלכו"ע אסורים בו עד שיביאו את העומר, אלא מיירי לענין קצירת העומר. והכי גרסינן: "ואסורים מלקצור מלפני הפסח", ועל זה שאלה הגמ': מאי קודם לפסח, ר' יונה אמר קודם קצירת העומר [ומה שנקט פסח, הוא כי בין כה אסור לקצור ביו"ט]. ור' יוסי אמר קודם הבאת העומר, והיינו שרק אחר הבאת העומר מותר לקצור. ועל זה שאלה הגמ' דא"כ זמן היתר אכילת חדש והיתר קצירה הוא בזמן אחד - אחר הבאת העומר, ולמה א"כ לא תני ועריב להו.